שמים עליכם מס


גם ההשוואות המופרכות של שר האוצר בין המע"מ בישראל למע"מ במדינות ה-OECD לא יצליחו לכסות על האמת המרה: מערכת המס בישראל היא אחת הכי פחות שוויוניות וצודקות במערב. החשבון, כרגיל, עלינו

יאיר לפיד טועה. שוב. ואתם משלמים על זה. בחמישי בערב הצביעה הכנסת על העלאת המע"מ – וההצעה עברה ברוב דחוק. לפיד עצמו נעדר מההצבעה וטס לצרפת לפגישת עבודה ומשם לחופשה פרטית. בפוסט ממורמר למדי שכתב מפריז טען שר האוצר כי זה עתה זכה בשבחים רבים ממזכ"ל ה-OECD, אנחל גורייה, בזכות היותו של המע"מ בישראל "נמוך באופן משמעותי מהממוצע של מדינות ה-OECD". לא ברור על מה לפיד מסתמך כאן – על חוסר הידיעה שלו, של הציבור או של שניהם גם יחד. כך או כך, מה שהוא לא טרח לספר זה שבמדינות ה-OECD נהוג להטיל מע"מ מלא רק על חלק מובחן מהמוצרים. כך נהוג בכל מדינות הארגון, פרט לישראל, צ'ילה וליפן.

אי-לכך, רבים ממוצרי הבסיס – ממזון, דרך תרופות ועד תחבורה ציבורית – ממוסים במע"מ זעיר ואפילו אפסי. מכאן שגם אם בחלק ממדינות הארגון עומד שיעור המע"מ על 18%, ואפילו קצת יותר מזה, מדובר במס שחל על סל מוצרים שונה לחלוטין. בקיצור, מגוחך להשוות בין המע"מ של גרמניה, שוודיה ובריטניה לבין המע"מ שלפיד מדבר עליו, כי זה פשוט לא אותו מס. הנתונים המקרו-כלכליים מוכיחים שחור על גבי לבן שבישראל משלמים הרבה יותר מע"מ. ממוצע משקל המסים העקיפים (שהמרכזי שבהם הוא המע"מ) עומד בישראל על 16.2% לעומת 10.2% בלבד במדינות ה-OECD; ממוצע משקל המע"מ מתוך סך ההכנסות ממסים בישראל עומד על 33.5% לעומת 21.1% בלבד במדינות ה-OECD. המספרים הללו תקפים למצב שלפני העלאת המע"מ בשנה שעברה וההעלאה הצפויה במוצ"ש הקרוב, כך שהמצב עתיד להיות עוד יותר גרוע.

חוץ מזה, אם מתעלמים מהשוני הגדול בין המסים ופשוט משווים את שיעור המע"מ בישראל לממוצע ה-OECD, רואים שבעקבות ההעלאה מחר נגיע פחות או יותר לשיעור הממוצע בארגון. כך ש"נמוך באופן משמעותי", כלשון לפיד, זה – איך לומר זאת בעדינות? – שקר גס.

מכל המסים הנהוגים בישראל, מע"מ נחשב למס הגרוע מכולם. מדוע? בראש ובראשונה, מפני שמדובר רגרסיבי, כלומר, במס עיוור. מס ההכנסה, למשל, מותאם לגובה המשכורת של מי שמשלם אותו; מע"מ, לעומת זאת, לא רואה ממטר את מי שחייב בו ואינו מותאם ליכולת הכלכלית של המשלם. מה שקרה בישראל בעשור האחרון זה שהמדינה התמכרה למע"מ והפכה יותר ויותר תלויה בו – במקום במסים הצודקים, המותאמים ליכולת הכלכלית של מי שמשלם אותם. ב-2003 פתח נתניהו במהלך היסטורי – שאת תוצאותיו העגומות אנחנו רואים היום – של הפחתת מסים דרסטית, בעיקר לעשירים ולחזקים. ההורדה הזו התמקדה במס הכנסה, במס חברות ובמתן פטורים בלתי-מוצדקים (שרבים, כולל אנשי אוצר, מצטערים עליהם היום) לחברות הענק. כך הפך המע"מ למקור הכסף הזמין והקל ביותר לגבייה שנותר בידיה של הממשלה. וזו גם הסיבה שהחל ממחר בבוקר כולנו הולכים לשלם יותר על הכל. ב-2010 צוין בישראל מהפך היסטורי, כשלראשונה, רוב ההכנסות ממסים הגיעו ממסים עקיפים (מסי קנייה ומע"מ) ולא ממסים ישירים (כמו מס הכנסה ומס חברות), גורם מרכזי לאי-שוויוניות ההולכת וגדלה בחברה הישראלית. 

דו"ח הביטוח הלאומי ודו"ח ון ליר שיצאו באחרונה מציגים את הפגיעה באופן ברור ביותר: ככל שהכנסתך נמוכה יותר, כך אתה מקדיש חלק גדול יותר מהמשכורת לתשלום מע"מ. בשורה התחתונה – המע"מ פוגע, קודם כל, בעניים ובמעמד הביניים. ועכשיו למספרים: העשירון התחתון משלם 20.5% מההכנסה החודשית שלו על מע"מ, בעוד שהעשירון העליון משלם 5.6% בלבד מההכנסה על מע"מ. בעקבות העלאת המע"מ צפויה הפחתה של 0.9% בהכנסת העשירון התחתון ו-0.3% בהכנסת העשירון העליון. כשחצי מהעובדים בישראל מרוויחים פחות מ-5,812 שקל בחודש ועוקבים אחר הוצאות המזון הבסיסיות שלהם בחרדה יומיומית - מדובר בסכומים משמעותיים ביותר.

אבל לפיד אומרים שחייבים. וואלה, נכון, והוא גם אומר שהמע"מ בארץ "נמוך משמעותית" בכל העולם, ובאופן כללי מצייר את כל צעדיו, בכל התחומים, כהכרח המציאות – לא כי זה נכון אלא כי נוח לו מאוד שככה כולנו נחשוב. זו הייתה אחת הטרגדיות הגדולות של המציאות החברתית בישראל, שלשמחתנו הולכת ומשתנה מאז המחאה – האמונה העיוורת של הציבור בצעדים הכלכליים של הממשלה.

מה אפשר לעשות במקום להעלות את המע"מ, צעד שצפוי להכניס לקופת המדינה 4.6 מיליארד שקל? להלן מספר הצעות לשר האוצר ויש עוד רבות אחרות. כל ההצעות הללו רלוונטיות בתנאי אחד: שהוא מוכן לשלוח את היד אל כיסם של הטייקונים, של חברות הענק ושל מוקדי הכוח האמיתיים בחברה הישראלית. ולא, שוב, אל מעמד הביניים והעניים. כפי שתראו מיד, אין צורך ליישם את כל ההצעות הללו כדי לבטל את העלאת המע"מ. מספיק לבחור בקומבינציה של שלוש-ארבע מהן כדי להגיע לאותו סכום – רק בלי אותו נזק חברתי.

הטלת מס עיזבון - ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם המערבי כולו שאינה מטילה מס עיזבון על ירושות ענק. המס הזה נחשב גם על-ידי קפיטליסטים מושבעים כאחד המסים הצודקים והמועילים ביותר חברתית שיש. רווח מוערך לקופת המדינה: 1-2 מיליארד שקל (תלוי בנוסח החוק).

העלאת התמלוגים על אוצרות טבע - בהשוואה למדינות אחרות (שאינן באפריקה המשוונית), ישראל גובה תמלוגים מגוחכים מחברות הענק שנהנות ממשאבי הטבע שלה ומייצאות אותם לחו"ל. לדוגמה, מספיק להביט בשיעור התמלוגים המגוחך שמשלמת כיל, חברה שנהנית מרווחים של מיליארדי שקלים וממשאב טבע יקר ערך שנמצא בזכות כספי ציבור ולא כתוצאה של יזמות פרטית. כצעד ראשון, עוד לפני הקמת ועדה מיוחדת שתעסוק בנושא הזה בהרחבה, אפשר כבר מחר בבוקר להשוות את המס על משאבי ים המלח למס על הגז, כפי שקבע ששינסקי. רווח מוערך לקופת המדינה: 3 מיליארד שקל.

גבייה של הרווחים כלואים - חברות בינלאומיות שפועלות בארץ קיבלו בתקופת כהונתו של נתניהו כשר האוצר פטורים נדיבים ביותר מהמדינה; בתמורה הן התחייבו להשקיע את רווחיהן בישראל. בפועל, החברות החליטו פשוט לצבור את רווחי הענק שלהן עד שממשלת ישראל תישבר, תוותר להן על החוב (שעומד על 27 מיליארד שקלים) ותאפשר להן להעביר את הכסף לחו"ל. נתניהו התכופך מולן, כמובן, כפי שהוא נוהגת לעשות מול אנשים עשירים דוברי אנגלית. התוצאה – השתמטות ממס בגובה עשרות מיליארדים של השחקנים החזקים ביותר במשק העולמי. מאבק עיקש של המדינה בנושא הזה באמצעות כלים מיסויים ומשפטיים יכול להביא לגבייה ראשונית, כבר השנה, של חלק מהסכום. רווח מוערך לקופת המדינה: 2-3 מיליארד שקל.

מיסוי דירות ריקות - בישראל עומדות שוממות 140 אלף דירות רפאים - חלק ניכר מהן בתל-אביב, בירושלים ובאזור המרכז, קרי באזורי הביקוש. כל זאת בזמן שהמדינה חווה מצוקת דיור חסרת תקדים. ניתן למסות את הדירות הללו במס שנתי שיעמוד על אחוז אחד מערך הדירה ויחול על כל דירה שומעדת ריקה מעל חצי שנה מדי שנה במשך שלוש שנים רצופות. רווח מוערך לקופת המדינה: מיליארד שקל.

קיצוץ בתקציב ההתנחלויות - ב"נאום קריסת מעמד הביניים" שנשא חודש לפני הבחירות אמר לפיד: "בואו נקצץ בתקציב הכבישים והסובסידיות המופקעות של התנחלויות שנמצאות מחוץ לגושי ההתיישבות". בשבוע שעבר, כשנשאל על סכומי הכסף האדירים המושקעים ביישובים שלא יישארו בידי ישראל במסגרת שום הסדר מדיני הוא דווקא בחר להתחמק. בתקציבים העודפים והמפלים שמופנים להתנחלויות אפשר לקצץ, כמובן, כבר עכשיו. זה עניין של אומץ פוליטי. רווח מוערך לקופת המדינה: 1.6 מיליארד שקל.

ביטול הקלות המס לחברות הענק - בזמן שאלפי חברות ובתי עסק קטנים ברחבי הארץ שורדים בקושי, ארבע החברות הגדולות במשק קיבלו מתנה אדירה ממשרד האוצר. נציגי הממשלה יכולים לפטפט כמה שהם רק רוצים על סיוע לעסקים קטנים; בפועל היא מחלקת הטבות מופלגות בשווי מיליארדים רק לבעלי הלוביסטים והקשרים. ב-2010, למשל, הן שילמו למדינה מסים בסכום של 1.1 מיליארד שקל, אבל קיבלו הטבות מס של 4 מיליארד שקל. במלים אחרות, המדינה החזירה להן מסים בסך 2.9 מיליארד שקל יותר מכפי ששילמו. למעשה, 70% מהטבות המס בכל מדינת ישראל זרמו לכיסן של ארבע החברות הללו, למרות שרוב העובדים במדינה מועסקים בכלל בחברות קטנות ובינוניות, שבניגוד לחברות הענק הרווחיות מאוד זקוקים לכל הטבה שרק אפשר לתת להן. רווח מוערך לקופת המדינה: 3 מיליארד שקל.

השוואת המס על רווחי הון למס על רווחי עבודה - מדיניות המיסוי הנהוגה היום בישראל מחמירה עם האדם העובד ומקלה על בעלי ההון, שכן המס על הכנסות מהון נמוך משמעותית מהמס המוטל על הכנסה מעבודה. 80% מההון בישראל מצוי בידי שני העשירונים העליונים, כלומר, בידי מי שכבר יש לו – והרבה. המשמעות הערכית של המצב הזה פגומה: אם אדם עובד קשה, הוא משלם יותר מס מאשר אם הוא מבלה את זמנו בספקולציות בורסאיות ובהשקעות נדל"ן. רווח מוערך לקופת המדינה: 1.3 מיליארד שקל.

העלאת מס ההכנסה לעשירונים העליונים בלבד ולא למעמד הביניים - לפיד בחר להעלות את מס ההכנסה לכולם ב-1.5%. אבל ברור כי לגזירה הזאת יש משמעות מעשית שונה לחלוטין כשאדם משתכר 6,500 שקל בחודש וכשהוא מרוויח 50 אלף שקל בחודש. זו הסיבה שאפשר היה לבצע העלאה ניכרת יותר אצל מי שתוספת המס הייתה אולי מונעת ממנו לרכוש מכונית שנייה או דירה שלישית – ולא אצל מי שיחשוב פעמיים אם לשלוח את הילדה לפעוטון או לקנות קוטג'. מי שעדיין חושב, אגב, שאסור אף פעם לפגוע בהכנסה של העשירים, מכיוון שהיא מחלחלת למטה מוזמן להציץ פה וגם פה. רווח מוערך לקופת המדינה: 1-1.5 מיליארד שקל.