תוכנית לפיד: שידור חוזר


תוכנית הגיוס החדשה של לפיד נשמעת מצוין - ושם, פחות או יותר, נגמרים יתרונותיה. בחינה מעמיקה של מסקנות ועדת פרי מגלה שמדובר במיחזור של חוק טל שכשל - תוכנית בלתי-ישימה שמתעלמת מבעיות היסוד של החברה החרדית, מכבידה על המשק הישראלי ודוחה כל הכרעה חשובה בשלוש ומשהו שנים - שזה, לגמרי במקרה, קצת אחרי הבחירות הבאות

ביום חמישי הגיש השר יעקב פרי לממשלה את המלצות הוועדה בראשותו בנושא השוויון בנטל. בחינה של המתווה המוצע מגלה שהוא מצטיין ביתרונות שיווקיים רבים: הוא מציב יעד היסטורי בעל כותרת מפוצצת (גיוס כלל אזרחי ישראל לצה"ל!), ומתאר תהליך הדרגתי שבסופו – עוד שלוש שנים בלבד – יוכשר השטח להעלאה משמעותית של אחוזי הגיוס.

אבל בפועל, מעבר לכותרות הנאות שהוא עתיד לספק, אין כל סיבה שהמתווה החדש ישיג אף לא אחת מן המטרות שהציב לעצמו – וסופו לגרום לאכזבה ציבורית קשה.

תוכנית הגיוס דומה מאוד לתוכנית הכלכלית של לפיד בשני מובנים: גם היא מפרה הבטחות בחירות מפורשות של "יש עתיד" לבוחריה (גיוס לכולם בגיל 18 הפך לגיוס חלקי מאוד בגיל 21; "מכסה מצומצמת" של פטורים הפכה ל-1,800 משוחררים מדי שנה, 20% מהמחזור) וגם היא, בדומה לתקציב החדש, מבטיחה שעוד כמה שנים יהיה כאן הרבה יותר טוב - בלי לספק שום הסבר, סיבה או ביסוס לקביעה האופטימית הזאת. כמו בפרשת התקציב, גם כאן העדיפו ב"יש עתיד" לשבת על הגדר ולא להגיע להכרעות משמעותיות באמת.

אבל מעבר להפרת ההבטחות הבוטה, הבעיה האמיתית של מתווה פרי היא שאין לו שום יכולת לפתור לא את בעיית השתמטות החרדים מגיוס ולא את אי-השתתפותם בשוק העבודה הישראלי. גרוע מכך, יש לו פוטנציאל רב לבטל את ההתקדמות האיטית שכן הושגה בשני התחומים הללו.

מה במתווה? תוכנית פרי כוללת שני שלבים: שלב מעבר שבו כל החרדים שהם בני 24 ומעלה היום מקבלים פטור מלא משירות, ומצטרפים אליהם בני "דור הביניים" – מי שהיום בני 18 עד 22; לאחר מכן, עוד שלוש ומשהו שנים (במהלך כהונת הממשלה הבאה, כנראה) מגיע שלב הגיוס שבו יתחיל גיוס לצה"ל של חלק מהחרדים תוך הטלת סנקציות פליליות על המשתמטים ופגיעה בתקציביהן של ישיבות סרבניות.

הבעיות. למעשה, אם מקלפים את ההתרגשות התקשורתית מעל התוכנית, נשארים ביד עם העתק מדויק של חוק טל – רק שהפעם הוא ממומש בתנאים גרועים יותר של חוסר אמון מוחלט עד כדי מאבק של ממש מצד הציבור החרדי. המתווה הזה מתון ורך אף יותר מתוכנית פלסנר שנדחתה על-ידי הממשלה הקודמת.

המתווה מעלה, בראש ובראשונה, בעיות ביצוע קשות. בניגוד לקודמותיה, ועדת פרי בחרה לא להטיל סנקציות כלכליות על משתמטים. המשמעות: השלכה לכלא של אלפי תלמידי ישיבות מדי שנה. לא ברור איך מעצרים המוניים כאלו יוכלו בכלל להתבצע טכנית בהיעדר משאבים, מתקני כליאה וכוח אדם. בימים של קיצוצים עמוקים, גם בתקציב הביטחון, נשאלת השאלה מאין יומצאו תקציבי העתק הדרושים לכליאה הגדולה. שלא לדבר על המאבק הציבורי אדיר המימדים שיוצת ברחובות וחיזוקם האוטומטי דווקא של הכוחות הבדלניים והקיצוניים ביותר בקרב החברה החרדית, שרק מחכים ללכד את הציבור סביבם באמצעות השְנאה והפְחדה.

בעיה נוספת בתוכנית בהצגת מסר כפול וסותר בפני החרדים הצעירים. בשלוש השנים הקרובות היא עתידה לשחרר משירות יותר מ-28 אלף איש על-מנת שישתלבו איכשהו במעגל העבודה. במקביל, תעניק התוכנית הטבות לחרדים שכן יחליטו להתגייס. למה, בעצם, שחרדי בן 20 יצטרף לשורות הצבא, אם הוא יודע שעוד שנה-שנתיים הוא עתיד לקבל פטור נצחי וגורף תמורת השתלבות במעגל העבודה? הוועדה לא נותנת דעתה לסתירה המביכה הזאת. בנוסף, דחיית הגיוס מגיל 18 ל-21 מביאה לכך שרוב המל"שבים החרדים יהיו כבר נשואים פלוס ילדים בשעת התייצבותם בבקו"ם. עובדה זו תביא, בין היתר, לייקור משמעותי של שירותם בצבא.

התוכנית גם עתידה ליצור תוך זמן קצר אבטלה המונית. תקופת המעבר מתחילה, כאמור, באופן מיידי, אבל לא לוקחת בחשבון את ההשלכות החברתיות-כלכליות של שחרור עשרות אלפי חרדים בגילאי 22-26 לשוק העבודה. בהיעדר תוכנית לאומית עתירת משאבים לשילובם בכלכלת ישראל (הכשרה מקצועית, הסברה במקומות עבודה חילוניים, עבודות יזומות, השקעות ממשלתיות), בלא לימודי ליבה מתאימים ובלי הפתיחות החברתית הדרושה – סביר שהתהליך הזה יסב יותר נזק מתועלת.

אבל רגע, למה שהתהליך ייכשל? אולי החרדים פשוט ימצאו, בדרך נס, עבודה בשוק הישראלי? עדיף לא להסתמך על משאלות לב מופרכות ולהתמודד עם העובדות. רק לפני שנה וחצי שיחררה המדינה 11 אלף אברכים מחובת שירות – ומשם, לשוק העבודה. תוצאת התהליך הייתה כישלון מוחלט: רק 10% מהם יצאו לעבוד, כמעט כולם במשרות עוני חלקיות מאוד בתוך המגזר החרדי. הרוב המוחלט, אם כן, העדיף פשוט להישאר בישיבות. לעומת זאת, במקומות שבהם הושקעו כספי ממשלה ותכנון ארוך טווח בהכשרה מקצועית וביצירת שיתוף פעולה עם הקהילות החרדיות כן עלה שיעור העובדים. כל זה לא נמצא, כאמור, בתוכנית פרי שסומכת על איזו התרחשות פלאית לשילוב החרדים בעולם העבודה.

אבל הדבר המטריד מכל במתווה הוא דחיית כל ההכרעות הקריטיות לעתיד. יותר מוועדה לשוויון בנטל, זוהי וועדה לגלגול נטל ההחלטה הלאה. פרי קובע כי עוד שלוש שנים יתחילו חרדים להתחיל להתגייס בהמוניהם, אבל לא מסביר איך יקרה הנס שיהפוך תהליך כל-כך בלתי-לגיטימי למצוי ונפוץ. הציפייה שחרדים יחיו בתפיסת מציאות אחת במשך שלוש שנים ואז פתאום ישושו להתגייס היא מופרכת.

מה בדיוק עתיד לקרות במהלך התקופה הזאת? מה ישתנה? המתווה הזה מבטיח שכל השאלות הקשות יידחו למועד מאוחר יותר. מה שברור הוא ש"יש עתיד" תוכל לגשת לבחירות הבאות בנוחות רבה כשיש בידיה "מתווה היסטורי מאושר להשגת שוויון בנטל" - אבל בלי שנטל ההוכחה מונח על כתפיה.