להחליף את העם


בימים האחרונים משגר נתניהו את מקורביו לאמצעי התקשורת כדי להאשים את המחאה החברתית בגירעון הענק שיצר במו-ידיו. מדריך קצר לעצירת הספין הציני ביותר של השבוע האחרון

באחרונה מנסים מי שעמדו מאחורי הפשאלה המקרו-כלכלית הגדולה של העשור האחרון - הגירעון הענק שיצרה ממשלת נתניהו השנייה - לעשות את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב: לגלגל את האחריות על מישהו אחר. לדבריהם, האשם בתאונה הכלכלית החמורה הוא לא אחר מאשר הציבור הישראלי עצמו.

קראתם נכון: לא שר-העל לענייני כלכלה בנימין נתניהו, לא פקידי האוצר שממונים על שמירת מסגרת התקציב – אלא אתם, שברוב חוצפתכם העזתם לצאת לרחובות לדרוש עתיד טוב יותר.

"התקציב קשה בגלל שהוחלט על תוספת מאד משמעותית בעקבות המחאה החברתית על צהרונים חינם בכל המדינה, וכשמחליטים לתת יותר שירותים, צריך גם לממן את זה. אין ארוחות חינם", אמר אתמול שר האוצר הקודם, יובל שטייניץ, ל"גלובס". "במחאה החברתית אנשים אמרו שהם רוצים יותר שירותים מהממשלה. אי-אפשר להגיד 'אנחנו רוצים יותר שירותים' ולא להעלות מסים", אמר ל-ynet סגן ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, מאיר בינג. במקביל, ח"כים רבים מהימין אימצו גם הם את אותו דף מסרים ששוגר ממשרד האוצר והאשימו את המוחים מעל מסכי הטלוויזיה בגירעון הענק של הממשלה. כך, לדוגמה, ח"כ אופיר אקוניס ("רציתם גירעון? קיבלתם!") וח"כ איילת שקד ("הגירעון נוצר בעקבות המחאה").

עד כאן ספינים. ועכשיו לעובדות:

· החל מ-2003 פעל נתניהו להורדה דרמטית של מסים במדינת ישראל – במיוחד על החזקים והעשירים. כתוצאה מכך הידלדלו באופן חמור ההכנסות של המדינה. במקביל שחק נתניהו עד דק את השירותים החברתיים שמציעה המדינה – חינוך, רווחה, דיור ובריאות – ופעל לצמצום ההוצאות עליהם. בגלל מדיניות נתניהו, ההוצאות הפרטיות של כל אחד מאיתנו על השירותים החברתיים הבסיסיים הלכו וגדלו ואיכות השירותים הציבוריים הלכה ופחתה. במקביל, גדלו הפערים החברתיים לשיעור חסר תקדים.

· במהלך השנה שעברה יצרה הממשלה גירעון בגובה 39 מיליארד שקל שנובע משני גורמים: המדינה הצליחה לגבות הרבה פחות מסים ממה שחזו במשרד האוצר (18.5 מיליארד פחות מהצפוי) ובמקביל לקחה על עצמה התחייבויות תקציביות מיוחדות של יותר מ-14 מיליארד שקל. הוצאות אלה כוללות בנייה של כבישים ומסילות רכבת במיליארדי שקלים, הסכמי שכר עם עובדי המגזר הציבורי וכמובן תוספת ענק, בלתי-שקופה ברובה, לתקציב הביטחון.

· מתוך הסכום העצום הזה - 39 מיליארד שקל - ההתחייבויות התקציביות שקשורות למחאה החברתית ולוועדת טרכטנברג עומדות על 3.4 מיליארד שקל בלבד וכוללות חינוך חינם לגיל הרך, סיבסוד צהרונים, הגדלת תקציבים לתנועות הנוער וכדומה.

· כלומר, פחות מ-24% מההוצאות המיוחדות של הממשלה קשורות לוועדת טרכטנברג; פחות מ-10% מהסכום הכולל של הגירעון. במלים אחרות, רוב ההוצאות שסיבכו אותנו בגירעון הנוכחי נולדו ונחתמו הרבה לפני שמישהו כאן ידע מי זו דפני ליף. הגירעון נוצר בשל מחדל מקצועי חמור בקרב פקידי האוצר שלא שמרו על מסגרת התקציב ואצל הדרג הפוליטי, ובראשו נתניהו, שלא נקט בפעולות המתאימות כדי לעמוד ביעדי התקציב.

· חושבים שההוצאות שעליהן החליטה ועדת טרכטנברג הן אחלה? צודקים. אבל אפילו הן קוצצו וחוסלו כמעט לחלוטין במסגרת תקציב המדינה החדש של לפיד ונתניהו. למעשה, מהוועדה המפוארת לצדק חברתי שהקים נתניהו לא נשאר כמעט דבר. כך, למשל, תקציב סבסוד הצהרונים שבו שטייניץ מתגאה כל-כך קוצץ בחצי (מ-1.35 מיליארד ל-605 מיליון שקל). תחזיקו חזק בכיסא: מדובר בסכום קטן יותר ממה שהיה קיים לפני המחאה החברתית. בנוסף, רוב המהלכים שעליהם המליץ טרכטנברג להקטנת תשלומי ההורים בבתי-הספר יוקפאו – וההורים אף צפויים לשלם יותר מתמיד.

· חשוב להבין: אין פסול בחלק ניכר מההתחייבויות התקציביות של הממשלה. המחדל הכלכלי החמור קשור בכך שנתניהו צריך היה לעשות את שני הצעדים הבאים, אם הוא מעוניין בתוספות תקציב - לאזן את ההתחייבויות החדשות בעזרת קיצוצים במקומות אחרים וכן להגדיל את הכנסות המדינה באמצעות שלל דרכים מהסוג שלא היה פוגע במעמד הביניים ובעניים. פרופ' טרכטנברג עצמו חזר שוב ושוב על האזהרה הזאת: חייבים למצוא מקורות תקציביים ברורים לכל ההתחייבויות האלה. הוא אף התנה את מימוש הדו"ח שלו בגיבוי כספי מדויק לכל אחד מסעיפיו. כך, למשל, המליץ לנתניהו לקצץ בביטחון כדי לממן את התוספות לתקציב החינוך.

· כך או כך, הטענות של שטייניץ, פקידי האוצר והפוליטיקאים מהימין לא מחזיקות מים. המספרים היבשים מלמדים שהן לא יותר משקרים שמסתמכים על חוסר הידע של הציבור. בדבר אחד אדריכלי-הגירעון כן צודקים: העם באמת דרש יותר שירותים חברתיים, אלא שבסופו של דבר, הוא לא קיבל כמעט כל שיפור בגזרה הזאת. להפך. ברוב התחומים, במיוחד נוכח הקיצוץ הצפוי בחינוך וברווחה, המצב עתיד להיות חמור יותר מלפני המחאה. הגירעון נובע אך ורק מחוסר אחריות כלכלית של הממשלה הקודמת ומהמדיניות המסוכנת שהוביל נתניהו בעשור האחרון ששיתקה את היכולת של המדינה להציע לאזרחיה שירותים בסיסיים ברמה נאותה.