לא גזירה משמיים


עכשיו, כשהוא שר אוצר, מנסה לפיד לשכנע אותנו, ממש כמו נתניהו לפניו, שהצעדים הכלכליים שפוגעים אנושות במעמד הביניים ובעניים הם כורח המציאות ושאין להם אלטרנטיבה. לכן אספנו עבור שר האוצר החדש כמה הצעות חלופיות לגזירות של התוכנית הכלכלית שלו

"הפוליטיקה הישנה שלנו, והפוליטיקאים הישנים שלנו שחושבים רק על עצמם, מגיעים תמיד לאותה תשובה, שנה אחר שנה: הם יעלו עוד מסים ועוד מסים למעמד הביניים הישראלי. כבר בינואר הקרוב הם יעלו את מס ההכנסה, ומיד אחר כך את מחירי החשמל, מחירי המזון, תעריפי המים, מחיר הדלק. למה? כי מעמד הביניים תמיד סופג הכל" – יאיר לפיד, נאום בוועידת "כלכליסט", חודש לפני הבחירות

"לא אעלה מסים - זו לא נטייתי הטבעית" – בנימין נתניהו, ראיון לערוץ 2, שבוע לפני הבחירות


במהלך המחאה החברתית הגיע יאיר לפיד להפגנות עם שלטי "איפה הכסף?". היום, מתברר, הוא החליט למצוא אותו דווקא בכיסם של המפגינים. כפי שהראינו כאן לפני שבועיים, תקציב הקיצוצים והגזירות של לפיד - שזכה מפיו לכינוי "תקציב של תקווה" - הוא העתק מדויק של התקציב שנתניהו ניסה להעביר ב-2012 ושבגללו הלכנו בעצם לבחירות בתחילת השנה.

רשימת הגזירות והקיצוצים שמתגלה בתוכנית הכלכלית הממוחזרת לא חורגת במילימטר מהקו הכלכלי שמוביל משרד האוצר כבר שנים ארוכות; קו שבבסיסו בחירה פוליטית – ולא חוק טבע. זוהי בדיוק אותה מדיניות אטומה שהוציאה את אזרחי ישראל לרחובות בקיץ 2011. אם מישהו ציפה למצוא משב של רוח רעננה בתקציב החדש, הוא מוזמן להציץ בתוכנית ולגלות שהפוליטיקה הישנה נוכחת מתמיד – רק בגירסה פוטוגנית וחייכנית יותר.

הנה טעימה קטנה ממה שמסתתר שם: העלאת המע"מ ל-18%, העלאה של מס ההכנסה ב-1.5% בכל מדרגות המס, הגדלת ההשתפות העצמית בתרופות ובטיפולים רפואיים, ביטול נקודות זיכוי לבעלי תואר אקדמי, פגיעה במוסדות להכשרה מקצועית, פגיעה אנושה בקצבאות הרווחה, פגיעה בקצבאות הילדים של הורים עובדים, ביטול הפטור מארנונה למוסדות שיקום לנכים, ייקור משמעותי של טיפול סיעודי לקשישים, הפחתת תקציב החינוך במיליארד וחצי שקל. לפי הערכות ראשוניות, משפחה ממוצעת בישראל תפסיד 7,800 שקל כתוצאה מהגזירות החדשות-ישנות.

וזו רק ההתחלה.

לפיד, בדיוק כמו נתניהו לפניו, מקפיד להציג את הגזירות הכלכליות שלו כגזירות משמיים – ולא כך הדבר. להלן מבחר קטן של הצעות לצעדים חלופיים שניתן היה לנקוט כדי לא לפגוע, בניגוד למסורת ארוכת השנים, במעמד הביניים - מנוע הצמיחה של המשק - ובעניים. כל אחת מהן מוערכת בכמה מיליארדי שקלים:

· העלאת התמלוגים על אוצרות טבע – בהשוואה למדינות אחרות (שאינן באפריקה המשוונית), ישראל גובה תמלוגים מגוחכים מחברות הענק שנהנות ממשאבי הטבע שלה ומייצאות אותם לחו"ל. לשם הדוגמה, מספיק להביט בשיעור התמלוגים המגוחך שמשלמת כיל, חברה שנהנית מרווחים של מיליארדי שקלים וממשאב טבע יקר ערך שנמצא בזכות כספי ציבור ולא כתוצאה של יזמות פרטית.

· גבייה של הרווחים כלואים – חברות בינלאומיות שפועלות בארץ קיבלו פטורים נדיבים ביותר מהמדינה, ובתמורה הן התחייבו להשקיע את רווחיהן בישראל. בפועל החברות החליטו פשוט לצבור את רווחי הענק שלהן עד שממשלת ישראל תישבר, תוותר להן על החוב (שעומד על 27 מיליארד שקלים) ותאפשר להן להעביר את הכסף לחו"ל. ממשלת ישראל בראשות נתניהו נשברה, כמובן, כפי שהיא נוהגת לעשות מול אנשים עשירים דוברי אנגלית. התוצאה – השתמטות ממס בגובה עשרות מיליארדים של השחקנים החזקים ביותר במשק העולמי.

· קיצוץ בתקציב ההתנחלויות – ב"נאום קריסת מעמד הביניים" שנשא חודש לפני הבחירות אמר לפיד: "בואו נקצץ בתקציב הכבישים והסובסידיות המופקעות של התנחלויות שנמצאות מחוץ לגושי ההתיישבות". בשבוע שעבר, כשנשאל על סכומי הכסף האדירים המושקעים ביישובים שלא יישארו בידי ישראל במסגרת שום הסדר מדיני הוא דווקא בחר להתחמק.

· ביטול הקלות המס לחברות הענק – בזמן שאלפי חברות ובתי עסק קטנים ברחבי הארץ שורדים בקושי, ארבע החברות הגדולות במשק קיבלו מתנה אדירה ממשרד האוצר. נציגי הממשלה יכולים לפטפט כמה שהם רק רוצים על סיוע לעסקים קטנים; בפועל היא מחלקת הטבות מופלגות בשווי מיליארדים רק לבעלי הלוביסטים והקשרים. ב-2010, למשל, הן שילמו למדינה מסים בסכום של 1.1 מיליארד שקל, אבל קיבלו הטבות מס של 4 מיליארד שקל. במלים אחרות, המדינה החזירה להן מסים בסך 2.9 מיליארד שקל יותר מכפי ששילמו. למעשה, 70% מהטבות המס בכל מדינת ישראל זרמו לכיסן של ארבע החברות הללו, למרות שרוב העובדים במדינה מועסקים בכלל בחברות קטנות ובינוניות, שבניגוד לחברות הענק הרווחיות מאוד זקוקים לכל הטבה שרק אפשר לתת להן.

· הטלת מס עיזבון – ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם המערבי כולו שאינה מטילה מס עיזבון על ירושות ענק. המס הזה נחשב גם על-ידי קפיטליסטים מושבעים כאחד המסים הצודקים והמועילים ביותר חברתית שיש.

· העלאת מס ההכנסה לעשירונים העליונים – לפיד בחר להעלות את מס ההכנסה לכולם ב-1.5%. אבל ברור כי לגזירה הזאת יש משמעות מעשית שונה לחלוטין כשאדם משתכר 6,500 שקל בחודש וכשהוא מרוויח 50 אלף שקל בחודש. זו הסיבה שאפשר היה לבצע העלאה ניכרת יותר אצל מי שתוספת המס הייתה אולי מונעת ממנו לרכוש מכונית שנייה או דירה שלישית – ולא אצל מי שיחשוב פעמיים אם לשלוח את הילדה לפעוטון או לקנות קוטג'. מי שעדיין חושב, אגב, שאסור אף פעם לפגוע בהכנסה של העשירים, מכיוון שהיא מחלחלת למטה מוזמן להציץ פה וגם פה.

· השוואת המס על רווחי הון למס על רווחי עבודה – מדיניות המיסוי הנהוגה היום בישראל מחמירה עם האדם העובד ומקלה על בעלי ההון, שכן המס על הכנסות מהון נמוך משמעותית מהמס המוטל על הכנסה מעבודה. 80% מההון בישראל מצוי בידי שני העשירונים העליונים, כלומר, בידי מי שכבר יש לו – והרבה. המשמעות הערכית של המצב הזה פגומה: אם אדם עובד קשה, הוא משלם יותר מס מאשר אם הוא מבלה את זמנו בספקולציות בורסאיות ובהשקעות נדל"ן.