גז מדמיע: לקרוא ולבכות


בשבועות הקרובים ינסה נתניהו לאשר את ייצוא מחצית מהגז של כולנו - בהליך מזורז, ללא דיון בכנסת. בתוך כך, מתארגנת מולו חזית מפתיעה המורכבת מהח"כים של האופוזיציה, מפלגת "יש עתיד", הארגונים החברתיים ובנק ישראל למניעת מכירת החיסול של עתיד הדורות הבאים  

מהי ועדת צמח? ועדה שהקים ראש הממשלה נתניהו בסוף 2011 במטרה לגבש את מדיניות הממשלה בנושא משק הגז. כזכור, לפני כמה שנים התגלו לחופי ישראל מרבצי גז טבעי עשירים בשווי מאות מיליארדי דולרים. ועדת צמח, המשלימה של ועדת ששינסקי, נועדה לקבוע כמה מתוך הגז יופנה למשק הישראלי וכמה יוקדש לייצוא. עם הקמת הוועדה, החלו הלוביסטים של יצחק תשובה ותאגידי הגז הבינלאומיים לפעול לקידום האינטרסים שלהם. את העמדה של טייקוני הגז אפשר לנסח בערך כך: לייצא, לייצא, לייצא. כמה שיותר. וכמה שיותר מהר. שוק הגז העולמי רותח, וחברות הגז מעוניינות ברווחים מהירים. אלא שלאזרחי ישראל יש, כמובן, אינטרסים משלהם, והם לא תמיד עולים בקנה אחד עם האינטרסים של תאגידים אמריקאים ואוסטרלים.

מהם היתרונות של שמירת הגז בישראל? השקעת הגז בארץ תביא לפיתוח אדיר של התעשייה כחול-לבן ותגרום להקלה ביוקר המחיה בזכות מעבר של מפעלים, כלי-רכב פרטיים ומסחריים ותחנות כוח לגז טבעי זול, חסכוני ונקי. על-פי כל ההערכות, בשנים הקרובות עתיד הגז הטבעי להיות גם גורם מרכזי בשוק התחבורה כתחליף לנפט. בצדו של השימוש הנרחב בגז טבעי יש גם תועלת ביטחונית, מאחר שהוא יספק לישראל עצמאות אנרגטית וימנע תלות בעייתית במדינות זרות כמו מצרים. בנוסף, יהיו לכך יתרונות סביבתיים שיבואו לידי ביטוי בהפחתה משמעותית בזיהום האוויר ובתחלואה שהוא גורם. שמירת הגז בארץ, או לפחות חלק גדול ממנו, היא ביטוי לגישה שמעדיפה תכנון ארוך-טווח על פני אינטרסים עסקיים מידיים - גישה שלרוב לא מאפיינת את מקבלי ההחלטות בישראל.

על-פי חישובי המכון הישראלי לתכנון כלכלי, ישראל יכולה לחסוך עד 295 מיליארד דולר ב-30 השנים הקרובות, אם תשאיר את תשקיע את מאגרי הגז בפיתוח המשק המקומי. "ייצוא הגז הוא גניבה של 250 מיליארד דולר מהציבור", הזהיר יו"ר המכון, היזם והמשקיע הטכנולוגי יוסי הולנדר.

אז איך ההמלצות? למרות ריבוי דעות והתנגדויות בתוך הוועדה, המסקנות שלה מבטאות קבלה מוחלטת של עמדת ענקיות הגז - על חשבון הציבור הישראלי. לפי המתווה של ועדת צמח, ניתן יהיה לייצא יותר מ-50% מהגז ששייך לכולנו לחו"ל, ולשמור על מאגר מצומצם לטובת הציבור הישראלי ל-25 שנה בלבד. המסקנות האלה, שמשמעותן מכירת חיסול זריזה של משאב טבע רב ערך, נתקלו בביקורת חריפה, חוצת מפלגות ומחנות פוליטיים. מדענים, כלכלנים ואנשי ציבור מתריעים מפני שני דברים: א) הוועדה לא התחשבה בכלל בצרכים של החברה הישראלית ועסקה אך ורק בשיקולים המסחריים של חברות הגז, ב) אין לוועדה בכלל מספיק נתונים כדי לבצע בשלב זה את עבודתה.

נשמע לא משהו. מי בעד בכל זאת? בגדול, אין לוועדה הרבה תומכים במערכת הפוליטית, פרט לתומך אחד נלהב – ראש הממשלה נתניהו, שפועל במרץ כדי שמסקנותיה יאושרו באחת מישיבות הממשלה הקרובות. הוא עושה זאת בעיקר מתוך חשש מפני ענקיות הגז הבינלאומיות שמפעילות עליו ועל שרי הממשלה לחצים כבדים (על שטייניץ ועל שלום, למשל). צא'ק דוידסון, מנכ"ל נובל אנרג'י שביקר כאן בתחילת אפריל, אף הגדיל לעשות ואיים באופן גלוי על הממשלה. תארו לעצמם לאן הייתה מגיעה ועדת ששינסקי המהוללת, שקבעה את גובה תמלוגי הגז, לו נכנעה בזמן פעולתה לצבא הלוביסטים של התאגידים הבינלאומיים, שגם אז איימו, הכפישו ובעיקר הסוו אינטרסים עסקיים פרטיים מאחורי דאגה מזויפת למדינת ישראל.

נראה שנתניהו גם מעוניין ברווחים מהירים כדי שיסייעו בכיסוי הגירעון התקציבי הגדול שיצר במהלך כהונתו האחרונה. ייצוא מזורז בהיקף גדול יביא הכנסות משמעותיות לקופת המדינה, אבל יהיה צעד חסר אחריות בטווח הארוך.

נציגי חברות הגז מגיעים ארצה לפגישות עם שרי הממשלה לעתים קרובות. מה שהם בוודאי לא מספרים לפוליטיקאים הישראלים זה שהמדינה שממנה הם מגיעים סובלת בעצמה ממחסור חמור מגז טבעי – לא כי לא התברכה במרבצי גז עצומים, אלא פשוט מפני שגם אוסטרליה נכנעה לחמדנות של חברות הגז והתירה ייצוא בהיקף גדול לחו"ל. כעבור כמה שנים הובילה ההחלטה לנסיקה במחירי הגז באוסטרליה עצמה - וכעת גם למחסור.

ומי מתנגד? חלק גדול מחברי הכנסת, משמאל ומימין, מתנגדים למסקנות הוועדה – וזה בדיוק מה שמפחיד את נתניהו. יש ביניהם כאלה שסבורים כי יש לאסור על ייצוא בכלל; אחרים תומכים בייצוא בשיעור קטן בהרבה. כאב הראש הגדול של נתניהו נובע מכך שבסיפור הזה "יש עתיד" מצדדת דווקא בעמדת האופוזיציה. כבר במצע הסביבתי-חברתי-כלכלי של המפלגה צוין כך מפורשות והובטח לשנות את המלצות הוועדה. שר האוצר, יאיר לפיד, אף כתב בעמוד הפייסבוק שלו זמן קצר לפני הבחירות: "מסקנות ועדת צמח שגויות, ועתודות הגז צריכות להיות מופנות לטובת אזרחי ישראל, לא לייצוא יקר שמשרת כמה טייקונים".

כאב הראש של נתניהו החמיר עוד יותר לפני שבועיים, כשח"כים מהאופוזיציה הצליחו להחתים 60 ח"כים - מהאופוזיציה ומהקואליציה כאחד - על מכתב הדורש שנושא חשוב וגורלי כל-כך לעתיד המדינה יעלה לדיון ולהצבעה, כפי שנהוג, במליאת הכנסת - ולא ייסגר בממשלה בלבד. בין החותמים אפשר למצוא את יו"ר סיעת "יש עתיד", עופר שלח, וכן את הח"כים עדי קול, רינה פרנקל ודב ליפמן – כולם ממפלגתו של לפיד. זוהי, למעשה, העדות הראשונה למחלוקת קשה ומהותית בתוך הקואליציה החדשה (לחוות דעת משפטית על חשיבות הדיון בכנסת הקליקו כאן). נתניהו חושש מאוד מהצבעה בכנסת, מכיוון שהוא יודע שזה הסיכוי היחיד שלו להפסיד.

עוד הצטרפו לביקורת גורמים מקצועיים בכירים מתוך הוועדה וגם, למרבה ההפתעה, בנק ישראל – כפי שיפורט בהמשך.

מה כל-כך בעייתי במסקנות הוועדה? אחד הפגמים העיקריים בעבודתה של הוועדה קשור בתחזיות שעליהן התבססה לגבי כמות הגז שנמצאת לחופי ישראל. גורמים מקצועיים התריעו במהלך הדיונים שהוועדה נסמכת על הערכות מופרכות, אופטימיות מדי - היו מי שקראו להן "כמעט ניחושים" - באשר לכמות הגז שהיקפה הסופי הוא בגדר תעלומה. עד כה כבר הפריכה המציאות פעם אחר פעם את התחשיבים המוגזמים לגבי כמות הגז המסתתרת במאגרים. כך, למשל, התגלתה כמות מאכזבת מאוד של גז בקידוח "ישי". הוועדה גם לא בחנה מודלים מוּכחים מהעולם, כמו המודל האמריקאי, שמגביל מאוד את הייצוא לכדי אחוזים בודדים, או המודל הנורווגי שבבסיסו הקמת חברה ממשלתית לקידוח גז ששמה בראש מעיינה את טובת האזרחים.

הביקורת הזאת זכתה לחיזוק בדו"ח מיוחד שחיברה מחלקת המחקר והמידע של הכנסת, המתפרסם כאן לראשונה: "שאלת ייצוא הגז צריכה להיבחן כחלק משימוש מושכל במשאב יקר ערך ומוגבל... בדו"ח הוועדה לא נבחנה המשמעות הכלכלית של ייצוא הגז מול המשמעות הכלכלית של שימוש מקומי בו כחומר גלם לתעשייה ולתחבורה". למעשה, מקריאת דו"ח צמח נראה כי הוועדה לא כללה בין שיקוליה את התרומה של הגז הטבעי לחברה הישראלית ואת בעיית יוקר המחיה.

חשוב להבין כי הוויכוח לא עוסק בשאלה כמה כסף ירוויחו תאגידי הגז - רישיונות הקידוח שייכים להן, ולכן בין כה וכה ההיתר למכור את הגז מצוי רק בידיהן – אלא בשאלה על פני כמה זמן ייפרס הרווח שהן עתידות לקצור. החברות מעוניינות, כמובן, ברווחי עתק מידיים. שוויו של מאגר לוויתן, לפי כל ההערכות, עומד על עשרות מיליארדים. עלות פיתוחו – מיליארדים בודדים. חשוב להבין שבכל מקרה, חברות הגז עתידות להרוויח סכום נאה ביותר בזכות מאגרי הגז הישראליים. הן אמנם טוענות, כמו תמיד, שהגבלת הייצוא תגרום לבריחת משקיעים מישראל, אבל כפי שהיה בוועדת ששינסקי, האזהרות האלה - שלא עומדות במבחן המתמטי הפשוט ביותר - מתבררות, בסופו של דבר, כאיומי-שווא.

בין המתנגדים הבולטים למסקנות צמח אפשר למצוא גם את המדען הראשי של משרד האנרגיה, ד"ר שלמה ולד, ואת המדענית הראשית של המשרד לאיכות הסביבה, ד"ר סיניה נתניהו, שאף הזהירה בעבר כי "טיוטת ההמלצות מגמתית, אינה מבטיחה מענה על צורכי ישראל, ותכליתה – להקל על היזמים לייצא את הגז לשווקים בעולם". השניים ממליצים לא לייצא גז עד 2020, ואז, בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות והידע שתצבור המדינה באשר לכמות הגז, תתקבל החלטה מושכלת.

כל המבקרים מדגישים שאי-אפשר להגיע להחלטות שקולות בנושא בלי להסתמך על הערכות זהירות יותר או לחילופין, לחכות כמה שנים, עד שייאספו עדויות רבות יותר לגבי כמות הגז. באופן מפתיע, היה זה דווקא בנק ישראל שפירסם לפני חודש דו"ח חמור במיוחד המבקר את המלצות ועדת צמח ומתריע מפני דלדול מואץ וחסר אחריות של המאגרים.