שגרירת ישראל בלה לה לנד


ח"כ איילת שקד משוכנעת שאריתריאה היא ממש לא מדינה מסוכנת. איך היא יודעת? היא שאלה את אחד מפקידיו הרשמיים של הדיקטטור ששולט שם כבר 20 שנה 

בשבוע שעבר נפגשה ח"כ איילת שקד (הבית היהודי) עם שגריר אריתריאה בישראל, טספמרים טקסטה דבס. לאחר הפגישה קבעה שקד כי "אין שום סכנה למהגרים שיוחזרו למדינה". עוד אמרה: "אני שמחה לדעת שהשמועות בנוגע למדיניות הממשל באריתריאה חסרות שחר. הדברים נראים אחרת כשמבינים שהסיבה לחוסר רצונם של המסתננים לחזור אינה נעוצה בפחד מחיים בצל שלטון דיקטטורי".

ודאי, אפשר ואפילו רצוי להתווכח על המדיניות של ישראל כלפי האפריקאים שחיים בשטחה. זה בהחלט היה יכול להיות נחמד – אילו רק הייתה לישראל מדיניות רשמית כזו. מה שאי-אפשר לעשות זה לכפור בעובדות הכי בסיסיות לגבי המדינה המזרח-אפריקאית, שנחשבת לאחד המקומות המסוכנים בעולם והוגדרה על-ידי משרד החוץ האמריקאי ל"דיקטטורה המפרה באופן שיטתי זכויות אדם". מגוחך עוד יותר לטעון שאריתריאה היא מקום ידידותי ובטוח, כשמקור המידע שלך הוא נציג רשמי של דיקטטור שמשליך מדי שנה אלפי אזרחים למות בבתי-כלא במדבר.  

להלן חמש עובדות על אריתריאה, שאולי לא תשמעו משגריר המדינה בארץ, אבל תוכלו למצוא בקלות בדו"חות הרשמיים של משרד החוץ האמריקאי ובמאגרי המידע של ארגוני זכויות האדם הבינלאומיים:

בראש המדינה עומד זה 20 שנה הדיקטטור איסאייד אפוורקי. ברגע שעלה לשלטון ביטל אפוורקי את מוסד הבחירות. לאחר מכן סגר גם את כל העיתונים ותחנות הרדיו באריתריאה וגירש את העיתונאים הזרים. לבסוף הוציא כל מפלגה אחרת, חוץ מהמפלגה שלו, אל מחוץ לחוק. ב-2001 גורשו כל הנציגים של ארגוני זכויות האדם במדינה, והיום אסור לארגונים בינלאומיים להיכנס לאריתריאה. בשנה שעברה זכתה אריתריאה בתואר "המדינה הכי עוינת את חופש העיתונות בעולם כולו". לפני שנה הגיע השגריר דבס – ידידה החדש של ח"כ שקד – אל הכנסת והסביר מדוע כבר 20 שנה אין בחירות במדינה שלו. "היכן שיש בחירות יש שפיכות דמים", אמר. "היכן שיש בחירות יש קיטוב של החברה, חברה מפולגת".

כל אזרחי אריתריאה, נשים וגברים, מגויסים בגיל 18 לצבא לתקופת זמן בלתי מוגבלת. בחינות הסיום של כיתה י"ב נערכות כבר בתוך מחנות צבאיים. על חלק גדול מהאריתראים נכפה שירות צבאי שאינו מוגבל בזמן ואורך בדרך כלל עשרות שנים. יש אנשים המגיעים אפילו לעשור השישי של חייהם כשהם משמשים עבדים של משטר אפוורקי ומבצעים עבור המשטר עבודות פיזיות שונות, תחת כפייה, משמעת צבאית ואיומים.

אזרחים בני פחות מ-50 אינם מורשים לצאת את גבולות המדינה. מי שמנסה לחצות את הגבול באופן בלתי-חוקי נורה למוות על-ידי הצבא או נשלח למחנה עינויים. המשפחות של אותם אנשים נענשות גם הן באלימות רבה. מלחמות הגבול השונות שמנהלת אריתריאה כבר שנים איפשרו לחלק מהאוכלוסייה לברוח מהמדינה, והיום חיים יותר מ-200 אלף פליטים אריתראים ברחבי העולם. מי שמצליח להימלט נחשב לבוגד ולפושע נמלט. עם חזרתם לאריתריאה צפויים הנמלטים למשפט מאסר ולעתים גם עונש מוות.  

המדינה מחזיקה ברשת ענפה של צינוקים, בתי-כלא ומחנות עינויים שאליהם נשלח כל מי שמנסה לברוח מהמדינה או להשמיע ביקורת נגד המשטר. עוד נכלאים בהמוניהם: נוצרים, שאמונתם מנוגדת לחוק, וכן אזרחים שמחזיקים ספר תנ"ך. רוב האסירים מוחזקים מתחת לפני הקרקע או בתוך קונטיינרים תעשייתיים שמשמשים להעברת סחורות.  

מועצת זכויות האדם של האו"ם קבעה חד-משמעית שאסור להחזיר אזרחים אריתראים לארצם, וכי יש למצוא כל פתרון שהוא – כמו העברה למדינה שלישית – כדי למנוע גירוש בחזרה למדינה המסוכנת. סוכנות הפליטים של האו"ם קבעה כבר לפני שנים כי אסור להחתים פליטים על מסמכי "החזרה מרצון" בתוך בתי-כלא, כפי שעשתה ישראל. זה לא מנע, כמובן, מממשלת נתניהו לעשות זאת, בניגוד מוחלט לחוק הבינלאומי ולאמנת זכויות הפליט שהיא חתומה עליה.