ישראל ביתנו, ושיישרף העולם


ראש הממשלה הודיע שהוא שומר את תיק החוץ לליברמן - עד שיסתיים המשפט שלו. לרגל ההחלטה, חזרנו להישגים הגדולים ביותר של ליברמן במשרד החוץ, רק כדי להזכיר לעצמנו כמה חיוני שהוא ישוב לתפקיד

נתק חסר תקדים עם אירופה. רוצים לשמוע בדיחה? שר החוץ הישראלי לא פגש בארבע השנים האחרונות – אפילו לא פעם אחת – את מנהיגי בריטניה, צרפת וגרמניה. בעבר הקפידו מנהיגי אירופה להיפגש בקביעות עם שרי החוץ הישראלים, אבל בארבע השנים האחרונות דומה כי ליברמן עשה הכל כדי להרוס את היחסים של ישראל עם כמה מידידותיה החשובות ביותר, והביא אותנו למצב של בידוד בינלאומי הולך וגובר.

הסיבה לנתק נובעת בראש ובראשונה מכך שמעט מאוד אנשים בזירה הבינלאומית מסוגלים לסבול את ליברמן. מנהיגי המערב למדו לתעב את היהירות, הקיצוניות והתוקפנות שלו, כמו גם את אטימותו המוחלטת בפני פניותיהם המדיניות. מה עושה שר חוץ שרוב בירות מערב אירופה סגורות בפניו? עורך עשרות ביקורים ממלכתיים ברפובליקות של מזרח אירופה, ומהדק את קשריו עם עריצים מפוקפקים.

כך, למשל, נשיא צרפת לשעבר, ניקולא סרקוזי, התלונן פעם באוזני נתניהו: "נהגתי להיפגש עם שרי חוץ ישראלים כשהם הגיעו לפריז. אהבתי להיפגש עם ציפי לבני – אבל עם זה (ליברמן) אני לא יכול. אתה צריך להיפטר מהאדם הזה". נתניהו השיב: "בשיחות פרטיות הוא נשמע אחרת". על כך ענה נשיא צרפת: "בשיחות פרטיות גם ז'אן מארי לה-פן (מנהיג הימין הקיצוני הגזעני בצרפת) הוא אדם נחמד".

ב-2011 הגיעו היחסים עם אירופה לשפל חדש. גרמניה, צרפת ובריטניה פירסמו הודעה שבה קראו לישראל לטפל במבצעי פעולות תג מחיר בשטחים. ליברמן הגיב בחריפות, אמר כי שלוש המעצמות האירופיות "איבדו את אמינותן והפכו לא רלוונטיות", וחולל סערה דיפלומטית קשה. אהוד ברק, המתפקד כשר החוץ לעניינים רציניים, ניסה ככל יכולתו לתקן את הנזקים המדיניים – ללא הועיל.

מאוחר יותר הביך ליברמן קשות גם את שרי החוץ של צרפת וספרד. השניים הגיעו אליו כדי לשמוע על התהליך המדיני וזכו למתקפה. "לפני שאתם באים ללמד אותנו איך לפתור את הסכסוכים כאן, אני מצפה שלפחות תפתרו את כל הבעיות על אדמת אירופה", נזף בהם שר החוץ, שגם הדליף מאוחר יותר את פרטי השיחה לעיתונות. כך הפך הביקור הידידותי לתקרית דיפלומטית, שאף הצריכה התנצלות רשמית. לבסוף השווה ליברמן את הביקורת של האיחוד האירופי על ישראל להתנהלות של מדינות אירופה בזמן השואה, מה שהחריף עוד יותר את המשבר בינינו לבין האיחוד האירופי.

אורח בלתי רצוי בוושינגטון. אם באירופה המצב גרוע, בארצות הברית היחסים מדורדרים עוד יותר. בארבע השנים האחרונות מי ששימש כשר החוץ הישראלי אל מול בעלת בריתנו החשובה ביותר היה אהוד ברק. שר הביטחון נוהג להגיע לבירת ארצות הברית מדי חודש, לעתים אפילו פעמיים בחודש, ונפגש עם כל הצמרת האמריקאית. שלוש פעמים אף זכה להיפגש עם הנשיא אובמה. ליברמן, לעומת זאת, ביקר בוושינגטון פעמיים בלבד בארבע שנים – ולא פגש את אובמה אפילו פעם אחת. הנתונים מעידים על ניתוק חסר תקדים במונחים היסטוריים בין שר החוץ לבין הממשל.

האחריות מוטלת במידה רבה על ליברמן. כבר בפגישה הראשונה בינו לבין השליח האמריקאי למזרח התיכון, ג'ורג מיטשל, הסביר לו שר החוץ הטירון - שקרא בעבר להפציץ את סכר אסוואן ולשלוח את מובראק לעזאזל - כי המדיניות של ארצות הברית במזרח התיכון שגויה מיסודה. לאחר מכן העז לנהל עימות ישיר מול שרת החוץ האמריקאית, בשידור חי, מול עשרות מצלמות טלוויזיה, בנושא ההתנחלויות. ההתבטאויות המתלהמות שלו לגבי טורקיה ואבו-מאזן גם הן לא ממש עזרו, ועד מהרה הפך לאישיות דחויה ובלתי רצויה בבית הלבן.

החברים של ליברמן. אז אחרי שראינו כי באירופה, בארצות הברית ואפילו בדרום אמריקה לא סובלים את שר החוץ שלנו, הגיע הזמן לבדוק מיהם המנהיגים שכן מוכנים לקבל את ליברמן לביקור רשמי. הרשימה מבוססת על ריבוי ביקורים רשמיים במדינה.

אז יש, למשל, את נשיא אוקראינה, ויקטור ינקוביץ', הזוכה לביקורים תכופים מצד ליברמן. האמת? לשניים יש לא מעט מן המשותף. גם ינקוביץ' הוא דמות מוקצית באירופה כולה, במיוחד לאחר שהשליך את יו"ר האופוזיציה, יוליה טימושנקו, לכלא על-מנת שתפסיק להציק לו עם הדיבורים המיותרים שלה על דמוקרטיה.

יחסים קרובים יש לו גם עם הדיקטטור-למחצה, נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. ליברמן מצא לנכון לבקר את פוטין ביום הבחירות ולהכריז מול המצלמות כי "הבחירות ברוסיה הוגנות". זאת בניגוד גמור לעמדה הרשמית של מדינות המערב, וארצות הברית בראשן, שגינו מכל וכל את הבחירות המושחתות ואת ההתערבות הבוטה של פוטין במהלכן.

ידיד נוסף של ליברמן הוא אלכסנדר לוקשנקו, נשיא בלארוס, המכונה גם "הדיקטטור האחרון באירופה". במהלך כהונתו כשר חוץ ביקר ליברמן בבלארוס יותר פעמים מאשר בארצות הברית. הנשיא לוקשנקו הוא אנטישמי ידוע ("היהודים הפכו את העיר בוברוויסק לדיר חזירים"), הומופוב גאה ("עדיף להיות דיקטטור מאשר הומו") ומנהיג אכזר שמגביל באופן חמור את חופש הביטוי, מעלים אזרחים ומפעיל שירות חשאי אלים ומסוכן. לליברמן, משום מה, היה חשוב מאוד להדק איתו את היחסים.

מביך את הממשלה מול עצרת האו"ם. ותיקי הדיפלומטים בירושלים לא זוכרים אירוע כזה: שר החוץ נושא מעל במת האו"ם נאום מדיני המנוגד לחלוטין למדיניות הרשמית של מדינת ישראל. ליברמן, שחי מהטלת פצצה תקשורתית אחת לשנייה, ניצל את הנאום המתוקשר שלו כדי לחולל שערורייה בארץ ולהתגרות בראש הממשלה, בנימין נתניהו. בניגוד לעמדה המוצהרת של הממשלה שהוא חבר בה - חתירה לפתרון קבע מהיר על בסיס שתי מדינות - ליברמן דיבר פתאום על "הסכם ביניים שיושג בעוד כמה עשורים" ויכלול גם "חילופי אוכלוסיות". העולם הגיב, כצפוי, בהלם; לשכת נתניהו הגיבה, כצפוי, בזעם וטענה שתוכן הנאום כלל לא תואם איתה.

מינויים כושלים. ליברמן מתמחה במינוי האנשים הכי לא מתאימים לתפקידים דיפלומטיים חשובים. כמעט כל מינוי אישי שלו הסתיים בשערורייה, בכישלון ובנזק דיפלומטי כבד. כך, למשל, מינה את אחת ממקורבותיו, אשת הרדיו דורית גולנדר, לשגרירת ישראל ברוסיה – למרות שאינה בעלת הכשרה או ניסיון מתאימים. התוצאות, אגב, בהתאם: השגרירות במוסקבה הפסיקה לתפקד ומשרד החוץ נאלץ לשגר לשם "ועדת חקירה" כדי למזער נזקים.

לאחר מכן ניסה למנות את מקורבו, שאול כמיסה, לשגריר ישראל במצרים. אלא שאז התקומם ועד עובדי משרד החוץ והזהיר מפני "הנזק המדיני" שמינוי שערורייתי שכזה, של אדם ללא רקע מתאים, יכול לגרום. ליברמן ניסה גם להצניח בטורקמניסטן מקורב נוסף שלו, איש המוסד ראובן דינאל. בסופו של דבר, בוטל המינוי המביך. גם שגריר ישראל בבלארוס, יוסף שאגאל, הוא מקורב של ליברמן שמוּנה לתפקיד על אף שאינו מחזיק בהכשרה מתאימה. מאז שנכנס לתפקיד מביך שאגאל את ישראל על בסיס קבוע בתקשורת המקומית. בין היתר, טען באוזני עיתונאים כי נשות בלארוס "מסיחות את דעתו" מהתפקיד שנשלח לבצע.  

תבוסה בחזית הרוסית. עם כניסתו לתפקיד סימן לעצמו ליברמן מטרה – התקרבות מחודשת לרוסיה. הוא אף מונה רשמית על-ידי הממשלה כ"מנהל הדיאלוג האטסטרגי מול הקרמלין". מאז הקפיד לבקר שם לעתים תכופות ולהתחנף בכל הזדמנות לוולדימיר פוטין. מילא התקרבות מביכה לנשיא שמדכא את בני עמו באמצעות מנגנוני מודיעין כוחניים וחקיקה אנטי-דמוקרטית, אבל לפחות שיהיו לכך תוצאות.

והנה, במבחן התוצאה נחל ליברמן כישלון חרוץ: רוסיה רק התקרבה לאסד בארבע השנים האחרונות, התנגדה לסנקציות האמריקאיות על איראן, קידמה את בניית הכור הגרעיני באיראן ואף סיפקה אמצעים להסתרתו, גינתה את ישראל בחריפות במהלך "עמוד ענן" והצביעה נגד ישראל בכל אחת מההצבעות החשובות באו"ם. לא ככה נוהגת מדינה שנבחרת באופן רשמי כיעד מספר אחת של שר החוץ הישראלי.