משעל מחכה לביבי


לראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, יש אזהרה חמורה למסור לציבור הישראלי. בסוף השבוע שעבר, אחרי 38 שנות שירות בתפקידים הרגישים ביותר במערכת הביטחון, הוא החליט לשבור שתיקה. קטעים מהראיון שהתפרסם ב"ידיעות אחרונות"

"שיא האבסורד: אם נסתכל על זה לאורך השנים, אחד האנשים המרכזיים שתרמו להתחזקות חמאס זה ביבי נתניהו, עוד מהקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה. פעם אחת, בגלל ההסתבכות של הפעולה בעמאן הוא שיחרר את השיח' אחמד יאסין. אחרי זה הוא שיחרר את כל האסירים בעסקת שליט, שזו עוד דחיפה לחמאס, ובסוף הוא איפשר את כניסתו של חאלד משעל כמו מלך לרצועת עזה בעקבות 'עמוד ענן'.

"אם אני מסתכל איפה היה חמאס לפני שחיסלנו את אחמד ג'עברי ויצאנו למבצע 'עמוד ענן' ואיפה הוא היום, אז מבחינה מדינית הוא במקום הרבה יותר טוב. חמאס באופוריה, משום שבציבור הפלסטיני קיימת תחושה שהוא הצליח להפוך את זה עוד פעם לניצחון שלו. חמאס ירה על תל-אביב, על ראשון-לציון ועל ירושלים, ויצא יחסית בזול. מבחינת האזרח הפלסטיני הממוצע ברחוב זה הישג אדיר. אף אחד לא העז לעשות כאלה דברים בעבר.

"מבחינת חמאס, ישראל קיימה איתו משא ומתן; המנהיג שלו חאלד משעל, שלא יכול היה להיכנס לרצועה לפני כן, נכנס אליה; הלגיטימציה שחמאס מקבל ברמה הבינלאומית גברה; ולמרות כל התקיפות של מדינת ישראל, היא מצטיירת כמי שחששה להיכנס לרצועת עזה.

"ישראל שידרגה את מעמדו של חמאס. היא החלישה עוד את אבו מאזן, כי עכשיו קרנו של חמאס עלתה גם ביהודה ושומרון. ראינו את ההפגנות שחמאס עשה ביהודה ושומרון, למה זה? כי אבו מאזן מבין שהאנרגיה של הציבור ושל חמאס חזקה, הוא לא יכול כרגע לצאת מולם, אין לו ברירה אלא לשבת בשקט. כשהוא יושב בשקט הפת"ח נחלש והחמאס מתחזק.

"כשאנשים ברחוב הפלסטיני מתחילים לאבד תקווה - כשאין תהליך מדיני, כאשר המצב הכלכלי מידרדר, אין חופש תנועה, ויש עוד ועוד התנחלויות - זה יוצר תחושה של אין מוצא, וזה הדבר שמייצר הכי הרבה לחץ. ומצד שני אני מזכיר לך שהפלסטינים גם רואים מה קרה במדינות הערביות שבהן פרץ האביב הערבי, והם מבינים שאפשר לנסות לחקות את המודל הזה. לכן אני מאמין שהריכוז של אדי הדלק באוויר מאוד גבוה בימים אלו. ועכשיו יש את השאלה מה יביא את הניצוץ ויפוצץ אותם. לפעמים זה ניצוץ אחד, ולפעמים זו סדרה של ניצוצות שגורמים לפיצוץ.

"ובינתיים צריך להבין את מה שקורה כעת לפת"ח. ככל שהוא לא מצליח לממש את האג'נדה המדינית שלו, יקרו לו שני דברים: או שהוא יצטרך לשנות את המצע המדיני ולהגיד שצריך לשחרר את פלסטין רק בכוח הזרוע, או שהוא ייעלם, יהפוך למיעוט. ביהודה ושומרון כנראה חמאס לא יוכל להשתלט פיזית על השטח, אבל זה לא אומר שהוא לא ישתלט על הלבבות.

"אני מוטרד מזה שאנחנו הולכים ויוצרים פה מעין 'לפיתת מוות,' ששני הצדדים יהיו אחוזים זה בזה באופן שאי-אפשר יהיה להפריד אותם יותר, ובהינתן התרחיש הזה אנחנו נידונים לאינספור עימותים, להקצנה בשני הצדדים. התהום בין הצדדים הולכת וגדלה, ונכנסים למעגל של עוד עימות ועוד עימות שלא יובילו אותנו לשום מקום.

"אנחנו פשוט יוצרים מין מצב שיהיה בלתי פתיר, כי אי-אפשר יהיה להכריע. אי-אפשר. האשליה הזו שמדינת ישראל תוכל לשלוט בכל-כך הרבה אנשים ולדכא את השאיפות שלהם ואת החופש שלהם לאורך זמן, מפחידה. האמן לי שהייתי שם ואני מכיר את הדברים מהכי קרוב שאפשר. גם אם ניישב בשטחים עוד 200 אלף או 300 אלף או 500 אלף יהודים. הבעיה רק תגדל, כי בינתיים גם הפלסטינים מתרבים.

"אני סבור שהפתרון שמדינת ישראל חייבת לחתור אליו הוא הסכם עם הפלסטינים, שייצר שתי מדינות לשני עמים. אסור לנו להישאר במצב הזה של 'קיפאון' משום שאין באמת דבר כזה - כל הזמן דברים קורים. אז יש 'קיפאון מדיני' אבל ההתנחלויות נמשכות, התסכול הפלסטיני נמשך, התסיסה גוברת, הפת"ח נחלש, חמאס מתחזק, העסק ממשיך להסתבך כל הזמן. ומתחת לפני השטח הדברים ממשיכים לבעור ולרחוש."

לריאיון המלא, כפי שפורסם ב"ידיעות אחרונות"