23 שנה אחרי


"אל תדקלמו כאן או בכנסת שרבין לא היה בוגד – תפסיקו לכנות כך אחרים. ובכינויים אחרים, שוללי לגיטימציה לא פחות, כפי שלצערי קורה כאן כל יום – ברחוב, בכנסת, בחלוקת המשאבים, בפייסבוק, בחקיקה, ברדיו." (נועה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין, היום באזכרה הממלכתית לזכרו)

"תתבייש לך, משת"פ" (דני דנון, שגריר ישראל באו"ם, השבוע למנכ"ל "בצלם")

"מנסה לסייע לאויבי ישראל" (ראש הממשלה נתניהו השבוע על מנכ"ל "בצלם")

"מבוקש: חי או מת" (ח"כ אורן חזן מהליכוד בכרזה שהפיץ עם תמונתו של מנכ"ל "בצלם")

"הוא משתף פעולה עם האויבים שלנו" (שרת התרבות מירי רגב השבוע על מנכ"ל "בצלם")

היום אנו מציינים את יום הזכרון הממלכתי לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין, אשר נרצח על ידי יגאל עמיר, פעיל ימין דתי, בשיאו של מסע שנאה והתרת דם שהתנהל על ידי גורמי ימין שהתנגדו לו.

והנה, 23 שנים לאחר מכן, כאילו לא קרה כלום ולא היו דברים מעולם, ממשיכים דוברי הימין לדבוק באותה שיטה של סימון בוגדים והתרת דמם תוך שטף דברי הסתה ושיסוי – ולמעשה הם משחקים ברולטה לקראת, חס וחלילה, הרצח הבא.

כמובן שאפשר לכעוס, להתנגד ולא להסכים עם עצם נאומו של מנכ"ל "בצלם" באו"ם ותוכן דבריו, אך דבר אחד בטוח – גם אם זה מרגיז ומכעיס עד מאוד, מדובר במעשה חוקי ולגיטימי במסגרת חופש הביטוי. כמו שלפעיל ימין מותר לדבר בעד ההתנחלויות ונגד הסדרים מדיניים ותהליכי שלום עם פוליטיקאים זרים ברחבי העולם. אבל עזבו עובדות, פרטים או דקויות שכאלה כמו חופש הביטוי. לדוברי הימין זה ממש לא מפריע להמשיך ולהסית כאוות נפשם.

אם נהיה כנים, בימין לא רק שלא הפסיקו מאז רצח רבין לסמן בוגדים ולהסית כנגדם – אלא שכללו את ההסתה וסימון ה"בוגדים" לדרגת אמנות. ההשלכות? לא מעניינות אותן. הם משלהבים את קהל בוחריהם כנגד כל מי שמתחשק להם. בלי שום לקחית אחריות, בלי שום מעצורים. העיקר המנדטים.

בשנים האחרונות אוהבים לדבר בשם איזון, כביכול, על קיצונים מימין ומשמאל, אבל האמת היא שונה בתכלית וצריך לומר אותה בקול רם וברור: כאשר זה מגיע לתחום ההסתה והאלימות הפוליטית, אין ולא היה כל דימיון בין שני המחנות. האלימות הפוליטית בישראל יוצאת באופן קבוע ממחנה אחד- ממחנה הימין. מי שמסמן בוגדים מבוקר עד ערב ומבצע דה-לגיטימציה יומיומית ליריביו הפוליטיים הוא מחנה אחד. מחנה הימין.

הנה לקט קצר של דברי ההסתה של פוליטיקאים ותומכיהם מימין כנגד השמאל מהשנים האחרונות:

עמותות השמאל "בוגדות": 

בשנים האחרונות זה נעשה הרגל בימין, בקרב נתניהו ושרי ממשלתו, לרדוף באופן קבוע את עמותות השמאל, בתיאום עם שרת המשפטים איילת שקד שקידמה חקיקה להגבלת כוחן, כחלק ממהלך דה-לגיטימציה כולל ולהעביר את המסר שחבריהן "בוגדים" במדינה. עמותות השמאל הפכו לשק החבטות של ביבי וחבריו השרים, עליו הם מפילים את האחריות לכל כשלונותיהם – למשל אוזלת ידם בטיפול בסוגיית מבקשי המקלט ושיקום דרום ת"א.

הערבים מגיעים בכמויות אדירות לקלפי, עמותת השמאל מביאות אותם באוטובוסים:

זוכרים את הסרטון שהפיץ ראש הממשלה בכבודו ובעצמו ערב בחירות 2015 בו, למעשה, קבע כי הצבעתם של 20% מאזרחי המדינה היא סכנה לישראל, והמציא אוטובוסים שקריים שהביאו, כביכול, עמותת שמאל מסתוריות? מי יכול לשכוח. אז אותו נתניהו הכריז רק לא מזמן שהשמאל רואה את הגדרת ישראל כמדינה יהודית כ"מושג גס", בעקבות התנגדות מפלגות השמאל לחוק הלאום המפלה, המסמן את ערביי ישראל,הדרוזים והבדואים כאזרחים סוג ב'.

"לא כל השמאל הוא שמאל בוגדני": 

כך בחר יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, להתבטא בטקס ממלכתי לרגל יום העצמאות בשנה שעברה. בניסיון למתוח קו בין ה"קיצונים בין שני הצדדים", אמר למעשה מר אדלשטיין להמוני בית ישראל שבין שלל הבוגדים בשאמל יש גם כמה שהם בסדר. נזכיר שוב, בגידה במדינה וסיוע לאויב הם מבין העבירות הקשות ביותר בספר החוקים של ישראל.

קמפיין "השתולים": 

ארגון אם תרצו, שראש הממשלה נתניהו הצהיר על תמיכתו בו ונוטה לשתף את פרסומיו (ושמממניו קשורים בקשרים אלה או אחרים לנתניהו), יצא בסדרת קמפיינים מזעזעים בשנים האחרונות נגד השמאל, כמו קמפיין ה"שתולים" וכמו כן בקמפיין נגד הקרן החדשה, תוך סימון ראשיה – כאויבי חיילי צה"ל. עיריית ירושלים, אגב, סירבה להציג את הקמפיין ברחובותיה על רקע סימונה של טליה ששון, נשיאת הקרן החדשה לישראל, כ"מטרה אישית".

ועד מתיישבי שומרון: השמאלנים כבוגדים שדינם תלייה 

בסרטון תעמולה של חברי "ועד מתיישבי השומרון" שהופץ ב-2015, ארגון ימין מתנחלי הוצגו שמאלנים כמשתפי פעולה בוגדניים שדינם להיתלות. אגב, בתגובה לסרטון אמר נפתלי בנט כי בעוד השימוש באלמנטים אנטישמיים אולי "לא ראוי", הרי שה"תוכן נכון מאוד". יתכן ששר החינוך של מדינת ישראל מאמין שהשמאל באמת מורכב ממשתפי פעולה עם אויב שדינם להתלות.

שמאלנים למחנות ההשמדה

ונקנח לעת עתה בדבריו של הזמר ושדרן הרדיו דודו אלהרר, שאמר כי יש לשלוח שמאלנים למחנות השמדה, ציין כי "ישמח לשבת על הגג בטרבלינקה ולראות את עמוס עוז מתפוגג כעשן מהארובה" בינואר האחרון. אף לא שר אחד מהימין, שהזדעקו בכל כוחם על פוסט ביקורתי של קובי מידן או על ציוץ של יונתן גפן, לא טרח אפילו לגנות את ההתבטאות האיומה. נראה שמבחינתם של ראשי הימין הרצון לשרוף סופר שמאלני הוא עניין של מה בכך. 

וכמובן שלהסתה יש תוצאות בשטח – בדיוק כמו להסתה שקדמה לרצח רבין:

מתקיפות פעילים של שוברים שתיקה בחודש יולי האחרון בחברון ומגוון התקיפות האלימות כנגד ערביי ישראל בחודשים האחרונים, ועד לתקיפות אלימות של מפגיני שמאל בידי תומכי הצל ותקיפות אלימות של התנחלויות נגד חיילי צה"ל ביהודה ושומרון באופן קבוע. רק בשנים האחרונות הצמיח מתוכו מחנה הימין את רוצחי הנער הערבי אבו-חדיר, את שורפי משפחת דוואבשה בכפר דומא הפלסטיני ואת מציתי בית הספר הדו-לשוני בירושלים. אבל גם זה לא מונע ממנהגיו להמשיך במסע הדה-לגיטמציה ולרכוב על ההסתה בדרך אל הפריימריס. 

אפילו לאחר עשור בשלטון, כשהגה המדינה בידיו והוא רחוק מתסכולי האופזיציה, עדיין ממחנה הימין יוצאים דברי הסתה ואלימות קשה כמעט באופן קבוע. 23 שנה לאחר רצח רבין נדמה כי הלקח המרכזי שנלמד אצל הפוליטיקאים מימין הוא שבסופו של דבר מותר להם לעשות הכל, להגיד הכל אפילו להתיר את דמם של מתנגדיהם - בסופו של דבר לא רק שהם לא ישלמו על כך מחיר, אלא לעיתים אפילו ירוויחו מכך רווח פוליטי. 

----

להרחבה על נאום מנכ"ל בצלם ותגובות הפוליטיקאים: https://goo.gl/qnmbDa https://goo.gl/vhky2Q

לצפייה בנאומה של נועה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין ז"ל היום: https://goo.gl/buZC6F