ממשלה בשידור חוזר


אתמול לפנות בוקר קיבלו אזרחי ישראל תזכורת לכך שהמתיחות ברצועת עזה לא תישאר נחלתם הבלעדית של תושבי העוטף וחקלאי הדרום. רקטה ששוגרה מהרצועה פגעה בבית מגורים בבאר שבע, ואחת נוספת נחתה בים מול גוש דן. קשה להאמין שמישהו בממשלה ובמערכת הביטחון הופתע מהירי – גם אחרי פעולות צבאיות אינספור ואחרי עימותים צבאיים כמו עמוד ענן ועופרת יצוקה ומבצע בן 50 ימים כמו צוק איתן, החיכוך האלים מול רצועת עזה נמשך.

לאחר מבצע צוק איתן, סבב לחימה שנמשך כאמור 50 ימים ובו ישראל הכתה בעוצמה את חמאס והותירה את עזה בהריסות, נוסף למשוואה גם המשבר ההומניטרי והכלכלי המחריף ברצועה. בסיום המבצע נמנעה ממשלת ישראל מקידום כל מהלך מדיני או הומניטרי והמשיכה בחנק כלכלי על הרצועה, שנסגרה מכל גבולותיה, כולל הגבול המצרי. בכך הפכה עזה לאחד המקומות הקשים למגורים בעולם. חמאס משתמש באלימות וטרור כדי להסיר את הסגר ולהפוך את הלחץ הפנימי עליו למחאה נגד ישראל. בתמורה, וכדי להימנע מסיכון ביטחוני, ישראל מסרבת להקל במדיניות הסגר ולעיתים אף מחריפה אותו ומביאה לפגיעה קשה יותר במצב ההומניטרי ברצועה. וכך חוזר חלילה.

גם אם (כמעט) אף אחד לא מעוניין בהסלמה ולשני הצדדים אין מה להשיג יותר בהגברת האש, סבבי האלימות והלחימה נמשכים. במקום להציע פתרון שיוציא אותנו מהפלונטר העזתי, הממשלה עושה שוב ושוב את אותם צעדים, מתעלמת מנורות האזהרה וכביכול מצפה שהפעם, אחרי אינספור ניסיונות זהים, התוצאה תהיה שונה.

כך הגענו לשנה האחרונה, שבה אירוע רדף אירוע, אלימות מהרצועה נענתה בענישה צבאית והומניטרית ישראלית, שהובילה לעוד אלימות שהביאה עוד ענישה, בתוך מעגל קסמים שכולם יודעים לאן הוא מוביל:

4 בפברואר: בדיון על עזה בישיבת ממשלה, מזהיר הרמטכ"ל גדי איזנקוט את נתניהו ושריו כי המשבר ההומניטרי ברצועה עלול להוביל לקריסת הרצועה ולעימות נוסף עוד השנה. הרמטכ"ל מציע לממשלה לטפל במצב ההומניטרי והכלכלי ברצועה בהקדם כדי להימנע מעימות בלתי רצוי. יש לציין כי מדובר בעמדה עקבית של צה"ל בשנים האחרונות ובעיקר מאז מבצע צוק איתן, אל מול מדיניות הסגר על עזה של ממשלת ישראל. למחרת, שר הביטחון אביגדור ליברמן מצהיר, בניגוד לעמדת הרמטכ"ל, כי "אין שום משבר הומניטרי" בעזה.

30 במרץ: על רקע התסיסה ברצועה כתוצאה מהמשבר, נערכות הפגנות המוניות ביום האדמה על גבול הרצועה הידועות בשם "צעדת השיבה". חמאס משתלט על ההפגנות ומשתמש בהן ככלי להסיט את האש ממנו אל עבר ישראל. בהפגנות משתתפים אנשי חמאס וארגונים אחרים, וחלקם מנסים לפרוץ את הגדר ולחדור לשטח ישראל. בהפגנה הראשונה נהרגו 16 פלסטינים ונפצעים כ-1,400 מירי צה"ל. ההפגנות יימשכו מדי שבוע בחודשים הקרובים.

14 באפריל: בפעם הראשונה מצליחים גורמים אלימים בעזה להצית שדות בשטח ישראל באמצעות עפיפון תבערה. בחודשים הקרובים יימשך גל ההצתות, באמצעות עפיפונים ובלונים, יכלה עשרות אלפי דונמים בשדות עוטף עזה ויגרום לנזק עצום עבור תושבי וחקלאי הדרום.



12 במאי: בעקבות גל ההצתות, ובייחוד הצתה אחת במעבר גבול לעזה, שר הביטחון ליברמן סוגר את המעבר לכניסת סחורות לרצועה. בחודשים הבאים תמשיך ממשלת ישראל להשתמש בכלי זה – ענישה הומניטרית וכלכלית לנוכח גל ההצתות – שוב ושוב, בניגוד לעמדת מערכת הביטחון. בחודשים הקרובים, מעבר כרם שלום נסגר לפחות פעמיים נוספות לכניסת סחורות לרצועה. ספק אם מישהו בממשלה באמת חשב שהענישה תפסיק את גל ההצתות – ואכן, סגירת המעבר משיגה תוצאה הפוכה, מגבירה את המתיחות ברצועה ואת הסכנה להסלמה נוספת.

14 במאי: טקס פתיחת שגרירות ארצות הברית בירושלים. יום פתיחת השגרירות מלווה בהפגנות מחאה פלסטיניות בהשתתפות עשרות אלפי אנשים במוקדים שונים. הפגנות נערכות גם בגבול רצועת עזה, ובהן 61 פלסטינים נהרגים מירי צה"ל, מהם כ-50 המזוהים עם חמאס.

29 במאי: הסלמה ביטחונית וחילופי אש בין צה"ל לארגונים בעזה. 200 רקטות נורות בין ה-29 ל-30 במאי לשטח ישראל, ובתגובה תוקף צה"ל 40 מטרות בתוך הרצועה. בעקבות ההסלמה קוראים שרים לכבוש את עזה ולמוטט את חמאס – יעד שאינו מקובל על מערכת הביטחון, אינו ישים, לא יביא לשקט וידרדר את עזה לאסון הומניטרי. איש בממשלה לא קורא לפתרון מדיני ברצועה.

20 ביולי: על רקע ההצתות הנמשכות וההסלמות, מתנהל יום קרב נוסף בין צה"ל לחמאס. חייל צה"ל נהרג על ידי ירי צלפים פלסטיניים – לראשונה מאז מבצע צוק איתן.

10 באוגוסט: הסלמה נוספת נגמרת בהפסקת אש שמוכחשת על ידי ישראל. הפסקת האש מביאה לפתיחה במגעים בין ישראל לחמאס, בתיווך מצרי, על הסדרה שמטרתה להביא לשקט ברצועה. גם מגעים אלה מוכחשים תחילה על ידי ישראל.

19 באוגוסט: ממשלת ישראל שומרת על הפיצול בין הגדה ועזה ואינה משתפת את הרשות הפלסטינית במאמצי ההסדרה בעזה. הרשות הפלסטינית מצידה רוצה ללחוץ על חמאס ומסרבת להשתתף עד שחמאס ימסור לה את נשקו. סגן שר הביטחון, אלי בן דהן (הבית היהודי) מסביר את הרציונל בראיון ברדיו: "עם חמאס אנחנו יכולים לדבר, אבל עם אבו מאזן לא. אין לנו סכסוך טריטוריאלי בינינו לבין עזה". דבריו מצטרפים לדברי שר האנרגיה יובל שטייניץ, שמצדו אומר בראיון אחר כי "לא בטוח ששווה למוטט את החמאס בשביל שנקבל את אבו מאזן". למרות שחברי הממשלה טוענים שאבו מאזן גרוע מחמאס, שיתוף הפעולה בין מערכת הביטחון הישראלית למנגנוני הביטחון הפלסטיניים בגדה נמשך כסדרו.

24 באוגוסט: שר הביטחון ליברמן אומר כי הוא אינו מעורב בניסיונות ההסדרה מול חמאס. ראש הממשלה אומר באותו יום כי הוא "לא רואה דחיפות" בעניין יוזמת השלום של טראמפ. במקביל, ההצתות בשדות עוטף עזה וההפגנות על הגדר נמשכות.

6 באוקטובר: בעקבות התמשכות ההפגנות והאלימות על גדר הגבול ברצועה, שר הביטחון מורה לחיל הים לצמצם את מרחב הדיג ברצועה מ-9 מייל ל-6 מהחוף.

17 באוקטובר: שתי רקטות ארוכות טווח משוגרות לפנות בוקר מעזה לישראל: אחת פוגעת בבית דירות בבאר שבע, השנייה נוחתת בים מול גוש דן. צה"ל מגיב במתקפה אווירית על הרצועה. שר הביטחון אומר בתגובה כי יש להנחית מכה על חמאס "גם במחיר עימות רחב", ומורה לסגור את מעבר הגבול ולצמצם יותר את מרחב הדיג ברצועה ל-3 מייל מהחוף העזתי.

רצף האירועים מהשנה האחרונה מראה בבירור מציאות מעגלית שבה העימות ידוע מראש גם אם העיתוי נתון לשינוי, וכי ממשלה מקובעת שתקועה בתפיסת "ניהול הסכסוך" אינה מצליחה או רוצה לשנות את המציאות, ולייצר מהלכים שישברו את המעגל ויספקו ביטחון לאזרחי ישראל.

לקריאת נייר העמדה של מרכז מולד ותנועת עתיד כחול לבן, "עזה – בין הסדרה להסלמה": https://bit.ly/2Qup9BJ

לקריאת דברי הרמטכ"ל לממשלה בפברואר: https://bit.ly/2q0YJME

לקריאת דברי השר ליברמן על משבר הומניטרי בעזה: https://bit.ly/2PHOtnG

לקריאת דברי סגן השר אלי בן דהן על חמאס: https://bit.ly/2PkNGt9