באנגלית זה נשמע יותר טוב


אתמול (שני) עשרות חרדים תקפו צעירים ערבים באזור שער שכם בירושלים ויידו לעברם אבנים (ופצעו חמישה מהם באורח קל), ביום רביעי האחרון סטודנטים ערבים הותקפו במכות נמרצות בפארק המסילה בשכונת קטמון בעיר על ידי צעירים יהודים – שהשתמשו נגדם גם במכשיר טייזר, ופונו לבית החולים ובאותו היום ממש הותקף נהג אוטובוס פלסטיני באזור בית"ר עילית.

לפחות שלוש תקיפות אלימות על רקע גזעני אירעו בשבוע האחרון מצד יהודים כלפי תושבים ערבים באזור ירושלים. ושרי הממשלה שותקים. איש לא פוצה פה, לא מגנה, לא מגיב.

על אף ריבוי התקיפות האלימות הגזעניות, ועוד בשבוע בו אנו מציינים 18 שנה לאירועי אוקטובר 2000 בהם נהרגו 13 אזרחים ערבים ישראלים מאש משטרת ישראל, וממש ימים ספורים אחרי שראש הממשלה התגאה בנאומו באו"ם מול כל העולם על היחס המתקדם והשוויוני של ישראל לאזרחיה הערבים, לא נשמעה כל אמירה המגנה את המעשים החמורים – לא מצד ראש הממשלה, לא מפי השר לביטחון פנים גלעד ארדן ולא מאף אף שר ימין אחר. כרגיל אצל ביבי: נאומים באנגלית לחוד – ומציאות ישראלית לחוד.

נזכיר – לא רק על התקיפות האחרונות שתקו ידידינו מהממשלה. רק בסוף חודש אוגוסט הותקפו לא פחות מתשעה ערבים ישראלים – במוטות, שרשראות ברזל, מקלות וסכינים – בכמה אירועים שונים, וגם אז לא נשמע כל גינוי או אמירה ערכית מראש הממשלה. אותו ראש ממשלה שממהר לגנות קריאות בוז ממוצאות במשחק כדורגל בסכנין – עוד לפני שבירר ואימת את הפרטים, משתתק כמו דג מול גל תקיפות אלימות וגזעניות של קהל אוהדיו. 

האירועים הללו מלמדים אותנו בין היתר על ההשראה והרוח הגבית שמספק חוק הלאום לאותן התקיפות, כמו גם שיח השנאה וההסתה שמלבים פוליטיקאים בימין כנגד אנשי שמאל ואזרחי ישראל הערבים, ותוצאותיו, וכמו כן מלמדים אותנו על הצביעות המקוממת של אנשי הימין שמשתוללים מכל אמירה של איש שמאל, או מאמר פרובוקטיבי בהארץ, אבל כאשר מתרחשים מקרי אלימות נגד אזרחים ערבים הם לפתע נאלמים.

נזכיר שוב כי נתניהו, שבנה את מעמדו בין היתר בזכות דה-לגיטימציה למצביעים ערבים כאשר טען בסרטון שקרי ערב בחירות 2015 כי הם מוסעים בהמוניהם על ידי עמותות שמאל כדי להצביע (אמירה שהתנצל עליה לאחר שנבחר), לא חיכה לפני שהזדרז להפיץ דיווחי שנאה שקריים על שריקות בוז מצד אוהדי בני סכנין במהלך דקת דומיה לזכר הנערים שנספו באסון השיטפון בצפית בחודש אפריל האחרון – בשם הדה-לגיטימציה לערביי ישראל

גם המפגינים נגד השחיתות שהפגינו הפגנה שקטה מול בית הכנסת של אביחי מנדלבליט לפני מספר חודשים מצאו את עצמם במהרה מסומנים כאויבי העם בידי דוברי הימין (ובנט קרא להפגנה "טירוף שיש לעצור אותו"), ואף מפגין ממחאת פתח תקווה שקילל עובר אורח דתי זכה חיש מהר לסטטוס זריז וארסי של נתניהו על אלימות שיוצאת מכלל שליטה.

אך תקיפות אלימות של ערבים ושל פעילי שמאל, אירועי אלימות שגרתיים של מתנחלים בשטחים נגד כוחות ביטחון ישראלים ופלסטינים, הצתת בובות בדמות חיילי צה"ל בשכונות חרדיות על רקע חוק הגיוס או אמירות כמו אלה של איש הימין דודו אלהרר על כך שיש לשלוח שמאלנים למחנות השמדה – כל אלה עוברים בשתיקה ובקריצה.

נתניהו ושריו כבר איבדו כל יומרה לממלכתיות, למראית עין שטובת המדינה ותושביה מעניינים אותה – כשהאמת הפשוטה: הכל כשר למען קידום הקריירה הפוליטית שלהם. כל מהלך, כל אמירה – הכל מיועד לריצוי הבייס הפוליטי, הימני-קיצוני, כאשר הידבקות לכס השלטון היא המטרה העליונה שעבורה אפשר לעשות הכל: לשסות אנשים אלה באלה, במחיר אלימות משתוללת, ואז להשתתק ולהיעלם כאשר האלימות של אנשי הימין הקיצוני שוב מופיעה בשטח. 

לפרטים נוספים על התקיפות שארעו בשבוע האחרון:https://goo.gl/k9QfDK

להרחבה על התקיפות שהתרחשו בסוף אוגוסט: https://goo.gl/VM3DaA