דגל שחור מתנוסס


תשעה אזרחים ישראלים הותקפו באלימות בימים האחרונים על ידי אנשי ימין קיצוני – ובממשלת הימין אפילו לא טרחו להגיב או לגנות את האירועים הקשים. שלושה ערבים ישראלים, בהם אח ורופא הבית חולים, הותקפו ביום חמישי בעודם מבלים בחוף הים בשל מוצאם על ידי צעירים יהודים במוטות, שרשראות ברזל, מקלות וסכינים. רק יומיים לאחר מכן, הותקפו שישה פעילי שמאל במאחז מצפה יאיר שבדרום הר חברון, על ידי קבוצה של 15 מתנחלים – חלקם רעולי פנים – שהסתיימה באשפוזם של ארבעה פעילים בבית החולים, עם חבלות בצלעות ובגפיים.

בעוד שמדובר במקרי אלימות קשים, שעושה רושם ששואבים השראה, רוח גבית – או אפילו תוקף מוסרי – משיח השנאה וההסתה שמלבים פוליטיקאים בימין כנגד אנשי שמאל ואזרחי ישראל הערבים, כמו גם מחוקים כגון חוק הלאום שחוקק לאחרונה ויצר הבחנה בין אזרחים סוג א' וב' לפי מוצאם. ככל הנראה, אירועי האלימות הללו לא היו חשובים מספיק כדי להוציא ולו בדל של התייחסות מראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החינוך נפתלי בנט, שרת המשפטים איילת שקד או שרת התרבות מירי רגב.

בזמן ששרי וראש ממשלת הימין מסכסכים ומשסים מגזרים זה בזה כדרך קבע, בעודם מסמנים כל אדם או קבוצה עם ביקורת על הממשלה והתנהלותה כבוגדים, נטע זר או אויב הפועלים כנגד מדינת ישראל, נראה שיש מי שמקשיב, מטמיע – ומוציא לפועל. למרות כל זאת נתניהו ושרי הימין לא טורחים ולו למראית עין לגנות את האלימות הקשה שהופעלה נגד אזרחים ישראליים – ואיש מהם לא השמיע ולו ציוץ בנושא מאז פרסום האירועים.

הדבר צורם עוד יותר על רקע העובדה שעל פי רוב, לביבי ושות' לוקח זמן קצר במיוחד להעלות ציוץ או פוסט – אף בלי לבדוק את העובדות לאשורן – כשהדבר מתאים לצרכיו הפוליטיים. רק לפני שבועיים, נרעשו נתניהו וכל חברי ממשלתו (ובעקבותיהם כל הארץ) על כך שהונפו דגלי פלסטין בהפגנת ערביי ישראל נגד חוק הלאום. למרות שאף אחד לא נפגע והפגנה הייתה חוקית למהדרין – ביבי התלבש על הסיפור ופמפם אותו מאחר וצריך לקבוע סדר יום, לעשות דה-לגיטימציה לכל מי שמעז למחות או לבקר את הממשלה – ולעזאזל ההשלכות. שרי הימין וראש הממשלה מיד מתגייסים ולא מפספסים הזדמנות לגנות ולזעוק מרה.

זאת לא תופעה חדשה חס וחלילה. נבחרי הימין בוחרים לגנות באופן סלקטיבי וצבוע רק מה שמתאים לאג'נדה הפוליטית שלהם כבר זמן רב, בעודם מתעלמים כליל ממקרים מסוימים, כמו מקרי האלימות מסוף השבוע. הנה תזכורת לכמה דברים שנתניהו וחברי ממשלתו בחרו להגיב אליהם ולמקד את תשומת הלב הציבורית בהם – וכמה דברים ששלא זכו להתייחסות.

• נתניהו מיהר להגיב ברשתות החברתיות לדיווחים – שהתבררו כשקריים – על שריקות בוז במהלך משחק של בני סכנין בזמן דקת דומיה שנערכה לזכר הצעירים שנהרגו באסון השיטפון שאירע בנחל צפית בחודש אפריל

• שר הביטחון אביגדור ליברמן קרא מהרגע להרגע לפיטוריו של קובי מידן כשאמר כי הוא מתבייש להיות ישראלי ויצא כנגד יהונתן גפן על ההזדהות שהביע עם עהד תמימי הפלסטינית 

• מפגין שהניף דגם של גיליוטינה בהפגנה בתל אביב נגד השחיתות הוציא את ביבי ושריו מדעתם, ובנט קרא לזה "טירוף שיש לעצור אותו", ומפגין ממחאת פתח תקוה שקילל מפגין דתי זכה חיש קל לככב בסטטוס של נתניהו

• מפגינים מול בית הכנסת של אביחי מנדלבליט, אשר הואשמו – ולבסוף, התברר, ללא כל בסיס – בתקיפתו (בעוד שפועל נערכה מחאה שקטה ומנדלבליט אף בירכם לשלום)

ומאידך, נתניהו וחבריו כנראה בלעו את הלשון לאחר המקרים הללו:

• תקיפות מתנחלים כנגד חיילי צה"ל ושוטרים (שלא לדבר על מקרים של תג מחיר), כמו פציעת 11 שוטרים במהלך פינוי מאחז בלתי חוקי ליד כפר תפוח בידי מתנחלים, פציעת שישה שוטרים מיידוי אבנים בהתנחלות נתיב האבות, עימות ליד התנחלות איתמר בה חיילים נאלצו לירות לאוויר מפאת חשש לחייהם – כל המקרים האלה של אלימות נגד כוחות הביטחון לא זכו להתייחסות מצד שרי הימין וראש הממשלה.

• בובות בדמות חיילי צה"ל שנתלו והוצתו בשכונת מאה שערים בחודש מרץ בהפגנה נגד חרדים הבוחרים להתגייס - עברו בשקט מוחלט. כי בכל זאת, יש קואליציה לשמר, ולא רוצים להכעיס את החרדים.

• אמירות מזעזעות של איש הימין דודו אלהרר במהלך שידור על כך שצריך לשלוח שמאלנים למחנות השמדה (ואמר כי ישמח "לראות את עמוס עוז מתפוגג בעשן") - לא זכו לשום גינוי או התייחסות

• תקיפת אלימה בחודש שעבר של יהודה שאול, פעיל ארגון שמאל, במסגרת סיור בחברון- שוב עברה ללא כל גינוי או זעזוע מצד נבחרי הימין.

המסקנה פשוטה - הגינויים, ההזדעקויות וקריאות השבר של נתניהו ויתר שרי הממשלה הם לא יותר מטריק פוליטי שכל מטרתו לשרת את השחרת המחנה היריב.

כנראה שרי הממשלה והעומד בראשה החליטו שהאחיזה בכסא השלטון היא המטרה העליונה שעבורה שווה לשסות את חלקי העם זה בזה, לשקר, לייצר דה לגיטימציה ורדיפה ליריבים פוליטיים ולשתוק בהסכמה אל מול אלימות הימין הקיצוני.