בדרך (שוב) לדרום אדום


היום שוב אנו עדים להסלמה ביטחונית בעוטף עזה, כאשר תושבי הדרום נאלצו לבלות לילה נוסף במקלטים לאור מטח רקטות בלתי פוסק. צה"ל תקף ברצועה, ולא ברור כעת לאן מועדות פנינו. אז, מה בעצם קורה פה ואיך הגענו לכאן? מהי המטרה של ממשלת ישראל ומהי אסטרטגיית הפעולה שלה? מה אמור להצדיק, אם וכאשר תיפתח עוד מערכה, את המחיר הכבד בחיי אדם וכל הכרוך במלחמה?

הנה חמישה דברים שצריך להזכיר ולדעת היום על רקע המצב בעזה וסביבותיה ועל האתגרים לעתיד:

1. זאת ממש לא הפתעה: צה"ל והשב"כ מתריעים כבר חודשים

קשה להגיד שההסלמה הזו לא הייתה צפויה מראש: ראשי צה"ל ומערכת הביטחון מתריעים מזה חודשים רבים בפני הממשלה ומתחננים שיינקטו צעדים כדי למנוע עוד סבב אלימות. המשוואה שמערכת הביטחון זיהתה בבירור היא פשוטה: הידרדרות המצב ההומניטרי ברצועה תביא לעלייה בגובה הלהבות ותגרור להסלמה באלימות, בדיוק כפי שמתרחש בשטח. הרמטכ"ל גדי אייזנקוט הזהיר את הממשלה כבר בפברואר שהמצב המידרדר בעזה מעלה את רמת הנפיצות וקרא לממשלה "לעשות צעדים משמעותיים" כדי למנוע את קריסתה. חודשיים לפני כן, בדצמבר, בהערכת נציגי צה"ל ומערכת הביטחון לקבינט השרים, נאמר כי המצב המחמיר ברצועה מעלה את הסיכויים לעימות צבאי – על אף שלחמאס אין אינטרס בכך. גורמים שונים במערכת אפילו הציעו תכניות עבודה לשיפור המצב ומניעת האלימות – אך הממשלה התעלמה ולא עשתה דבר.

2. 10 שנות הצהרות ונאומים – ואפס פתרונות

אחד הדברים שהבטיח ראש הממשלה בנימין נתניהו בשנת 2009, ממש לפני שנבחר לראשות הממשלה ובעוד רקטות נופלות ביישובי הדרום, הוא שאצלו זה לא יקרה – שהוא ידע איך למוטט את החמאס, חד וחלק. שרים נוספים בממשלת הימין פיזרו הצהרות מתלהמות על חיסול ראשי החמאס, כיבוש הרצועה ומה לא – בהצהרות הכל יכול להיות. המציאות עשר שנים לאחר מכן מוכיחה באופן חד וחלק שאין להם שום פתרון ושכל ההצהרות הן רק אויר חם. ססמאות מתלהמות זה אולי מה שחברי מרכז הליכוד רוצים לשמוע – אבל המציאות מורכבת יותר ובסופו של יום ממשלת הימין לא מסוגלת לספק מענה למתרחש בעזה ופונה למהלכים "שמאליים".

3. מדיניות הימין מחלישה את המתונים ונותנת לחמאס לקבוע את המציאות

במעשיהם בפועל, מוכיחים נתניהו וחברי ממשלתו כי חמאס הוא זה שקובע מה יקרה ברצועת עזה ובעוטף עזה. ברצונם – יש הסלמה, כשהם מפויסים – לא. בעוד שבממשלת ישראל חוזרים ואומרים כי אין פרטנר בצד הפלסטיני ומתעלמים מאבו מאזן והרשות הפלסטינית, הממשלה מנהלת משא ומתן ומדברת דווקא עם חמאס ומחזקת את מעמדו כל הזמן. כל פעיל חמאס מתחיל לומד מהר את השיטה – הכוח להכתיב את המציאות לישראל היא דרך הפעלת טרור.

4. הפרד ומשול בין הפלסטינים

כיום הנתק בין הפת"ח והחמאס הוא אחד המכשולים העיקריים בדרך למשא ומתן בין ישראל והפלסטינים, ומאחר וממשלת נתניהו מעוניינת לא לקדם כל משא ומתן היא מחויית להמשיך את הנתק הזה. על אף שכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית משתפים פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים מזה כ-14 שנים בהצלחה רבה בגדה, ממשלת נתניהו ממשיכה לתייג את אבו מאזן והרשות הפלסטינית כמקור כל הרע, ובמקביל מדברים עם החמאס ועוזרים לו לבסס את ריבונותו על עזה ולחזק את מעמדו בשטח. ברגע שהפת"ח יחזור לעזה ויהיה תיאום ביטחוני גם ברצועה, ממשלת ישראל עלולה להתקרב לפתיחת תהליך מדיני – ונתניהו עלול להסתבך עם אורי אריאל, בנט וסמוטריץ' בימין ולאבד את כסאו. כך בוחר נתניהו לדבר עם חמאס, להסתכן בעוד סבבי אלימות, להשאיר את תושבי הדרום במצב הבלתי נסבל הנוכחי ולסכן את חיילי צה"ל - רק לא לייצר מציאות שעלולה להוביל למשא ומתן עם הפלסטינים - ומשבר קואליציוני.

5. היום ההוכחה ברורה - ההתנתקות מצילה חיי ישראלים.

כל סבב הסלמה כולל היום טענות מהימין נגד ההתנתקות, המתבססות על הנחות מופרכות ובלתי נכונות. אחת הטענות הנפוצות היא שההתנתקות היא זו שהביאה את הרקטות – אבל כדאי לזכור שטילים נורים מרצועת עזה כבר מ-2001. כמו כן כדאי לזכור, כי שיעור הנפגעים מטרור שמקורו בעזה ירד בצורה משמעותית מאז ההתנתקות. בין 2000 ל-2005 נהרגו באירועי טרור שמוצאם ברצועה 162 ישראלים. בעשור העוקב – תקופה כפולה באורכה – נהרגו מטרור שמוצאו בעזה 140 בני אדם, 73 מהם ב"צוק איתן". הסיבה פשוטה- המצב בו אוכלוסיה אזרחית חיה ממש בתוך שטח עוין מקשה ביותר על צה"ל ומערכת הביטחון לספק הגנה לאזרחים וארגוני הטרור מצליחים לייצר הרבה יותר נפגעים. וזאת בדיוק הסיבה שכבר היום בבוקר בכירים בצבא דיברו על האופציה של הרחקת האזרחים מעוטף עזה אם המצב ידרדר. העובדה ברורה כי כל סבב אלימות שכזה היה נגמר בהרבה יותר חיילים ואזרחים הרוגים בצד הישראלי אלמלא פונו האזרחים מתוך הרצועה בהתנתקות.

-----

השורה התחתונה ברורה: 

כל עוד הבעיה שבבסיס לא תיפתר, נמצא את עצמנו שוב ושוב באותו מצב, הסלמה – מערכה – רגיעה וחוזר חלילה, במעגל דמים חסר מוצא. עוד מבצע צבאי ועוד אחד לא יעזרו אלא מהווים פלסטרים זמניים. מה שדרוש הוא הסדרה לטווח ארוך בין ישראל לפלסטינים – וזו חייבת לכלול גם את הרשות הפלסטינית. כל עוד ימשיך להוביל אותנו ראש הממשלה בנימין נתניהו בגישת ה"סטטוס קוו" וניהול הסכסוך שלו, בהימנעותו מהידברות עם הרשות הפלסטינית ובהעדפתו להשאיר את המצב בעזה על כנו, כדי להימנע מלשלם מחירים פוליטיים בקואליציה ובקרב חברי מרכז הליכוד שקוראים ל"הכרעה" – נישאר עם סבבי אלימות, שריפות יומיומיות, תושבי הדרום במקלטים – והצהרות בומבסטיות וריקות מצד פוליטיקאים שימשכו להיגרר אחרי החמאס במקום ליזום ולהוביל מהלכים לשיפור המצב.

-----

להרחבה על התבטאויות ראשי מערכת הביטחון בנוגע לעזה בחודשים האחרונים: https://goo.gl/RTbqFh

להרחבה על המשא ומתן על "הסדרה" שמנהלת ישראל מול חמאס: https://goo.gl/FKU29b

לקריאה נוספת על מיתוסים שגויים בנוגע להתנתקות: https://goo.gl/yyUvz4