כאן מחרטטים


מי מאיתנו לא זוכר את מלחמת החורמה שניהל בנימין נתניהו בתאגיד השידור הציבורי, מלחמה שהחלה עוד לפני שהתאגיד הוקם והחל לשדר, ולמרבה התימהון אחרי שנתניהו עצמו, בממשלה הקודמת, העביר את החוק להקמת התאגיד – מלחמה שלפני שנה כמעט הביאה לפירוק הממשלה והליכה לבחירות. עמדתו הייתה כל כך מוזרה עד שקמו תיאוריות שונות באשר למניעים מאחוריה, אך מה שבטוח הוא שבמשך שנים נתניהו ואנשיו לא הפסיקו לנסות למנוע את הקמת התאגיד, מאחור יותר פעלו לסגור אותו ולסיום – ביקשו לחבל בהמשך עבודתו באמצעות פיצולו לשני גופים שונים. שרי הליכוד ואנשיו של נתניהו לא הפסיקו לספר לציבור כמה התאגיד רע למדינה, איך נחטף על ידי שמאלנים וכמה כסף הוא מבזבז לציבור, ולכן פשוט חייבים לסגור אותו – ואם לא לסגור, לפחות לפצל.

אבל לפתע פתאום קם נתניהו בוקר אחד והחליט שהתאגיד כבר לא כזה גרוע ומסוכן, ושאפשר לחיות איתו גם במתכונתו הנוכחית. הסיבה? ההחלטה על פיצול התאגיד הייתה מונעת את קיום אירוויזיון 2019 בישראל, לפי חוקי איגוד השידור האירופי. אז נכון, נתניהו ואנשיו סיפרו לנו שהתאגיד איום ונורא, וסגירתו הייתה מרכיב יסודי במדיניותו של נתניהו שעליו, כזכור, כמעט יצאנו למערכת בחירות יקרה – אבל אז נטע ברזילי קיבלה דוז פואה בליסבון ולפתע ביבי הפך את עורו ועמדתו לחלוטין. איזו הפתעה.

"מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?" שאלה שרת התרבות מירי רגב כבר ביולי 2016, כאשר החלו הניסיונות למנוע את הקמתו. התירוץ לביטולו אז היה שאנשי התאגיד עצמאיים מדי ועלולים, רחמנא ליצלן, לעשות מה שהם רוצים בשידור, בלי לקבל את אישורה של רגב. "התאגיד נחטף על ידי אנשים שהאג'נדה שלהם שמאלנית ואנטי-ממשלתית", אמר יו"ר הקואליציה דאז, דוד ביטן, באוקטובר 2016, עוד בימים לפני שהקדיש עצמו לעסוק פול-טיים בתיק השוחד הכבד שבו הוא חשוד. "אנשי התאגיד הם אנשים שמאלנים באופן מובהק שרוצים לממש את האג'נדה שלהם ברשות החדשה ובמימון הציבור. עקבנו אחרי הודעות הפייסבוק שלהם", סיפר הבלש ביטן כעבור חודש. גם הבוס נתניהו לא בחל בהאשמות מסוג זה: "בתאגיד השמאל בוחרים לתת מקום לתומכי מחבלים", טען במרץ 2017.

כשהסיפור השמאלני לא בדיוק שיכנע, צצו להם תירוצים אחרים נגד התאגיד: "אני מצטער על הקמת התאגיד. זה חמק לי בצוק איתן", הודה נתניהו ברגע נדיר של חרטה באוגוסט 2016, כאשר תיחמן דחייה של 7 חודשים בהתחלת שידורי התאגיד. כעבור מספר חודשים אמר נתניהו כי "אני לא רוצה שהתאגיד יקום". רגע לפני ששידורי התאגיד היו אמורים להתחיל, נזכר נתניהו לרחם על עובדי רשות השידור המפוטרים ואמר כי "התאגיד זה לא דבר קדוש, התאגיד הזה חסר ביקורת ציבורית, משתמש בכספים כלאחר יד ושולח הרבה אנשים טובים הביתה", דבר שכמובן לא עניין אותו כשהעביר את החוק. גם העובדה שהקמת התאגיד והפעלתו הייתה זולה בהשוואה לרשות השידור לא עניינה אותו ואת אנשיו, שאין מה לעשות איתם, הם רק רצו לסגור. צחי הנגבי, כשהיה אחראי על תיק התקשורת עבור נתניהו, קבע במאי 2017 כי "זה תאגיד רע שבנוי רע ומנוהל רע". איוב קרא, שר התקשורת שמפליא להדהד בדיוק את האינטרסים של אדונו, אמר באוקטובר של אותה שנה, כשעלו שוב הניסיונות לסגור את התאגיד: "עמדתי האישית ברורה וחד משמעית – יש לסגור את התאגיד להפסיק לבזבז את כספי הציבור".

אחרי שלא הצליח למנוע את התחלת השידורים, רקח נתניהו כפשרה את התוכנית לפיצול התאגיד לשניים, שהיה מחבל בשידורים וביכולתו של התאגיד לתפקד. "פיצול התאגיד הוא מתווה ששני הצדדים יכולים לחיות איתו, דבר שימנע בחירות ויבטיח המשך קיום קואליציה טובה לטובת המדינה. טוב לליכוד, טוב לכולנו, טוב לתקשורת ובעיקר טוב לעם ישראל", התגאה דוד ביטן.

בקיצור, נתניהו הקים את התאגיד, ניסה לסגור אותו, לא הצליח, דחה את פעילותו, ניסה שוב לסגור אותו ושוב לא הצליח, איים ללכת לבחירות על זה והחליט לפצל אותו – ובסוף סתם התחרט. בהחלט הספק מרשים. אחד מהשניים נכון: או שנתניהו מעצב את מדיניותו בצורה חסרת היגיון וקפריזית, בלי לחשוב על טובת אזרחי המדינה אלא רק על הספין היומי; או שהוא מוכן לוותר על עקרונות מרכזיים במדיניותו, עקרונות שהוא מספר לציבור כמה הם חשובים לתפקוד המדינה, רק למען תחרות זמרה פופלרית. תחליטו איזו תשובה נראית לכם נכונה.

לקריאה נוספת על התקפלות נתניהו היום: https://bit.ly/2Ke0dzx 

על שינויי הדעה של נתניהו בעניין התאגיד: https://bit.ly/2MonPy1