יש טרור ויש טרור


ביטול ביקורם של מסי ונבחרת ארגנטינה הוא טרור חדש-ישן שחייבים להילחם בו – כך קבעה השרה מירי רגב רק אתמול בסבב התירוצים שלה בעקבות פיאסקו המשחק מול נבחרת ארגנטינה, תוך שהיא משווה בלי בושה את ביטול המשחק לרצח 11 חברי המשלחת האולימפית הישראלית באולימפיאדת מינכן. רגב, בעודה מצביעה בזעזוע על תמונתה של מפגינה פרו-פלסטינית מבוגרת שמניפה חולצה מכוסה בצבע אדום, קבעה נחרצות שכך נראה טרור – ושישראל צריכה לעשות הכל כדי להילחם בו.

אבל בזמן שכולנו הזדעזענו מטרור ביטול המשחקים, יש כמה אנשים במדינתנו האהובה שמזדעזעים פחות ומגלים קצת יותר סובלנות לטרור, גם אם הוא כולל חטיפה, שריפה ורצח של גברים, נשים, נערים ותינוקות חפים מפשע.

בפיגוע בכפר דומא, בליל ה-31 ביולי ביולי 2015, הציתו מתנחלים את בית משפחת דוואבשה, רצחו שלושה מבני המשפחה, כולל פעוט בן שנה וחצי, והותירו בן נוסף בכוויות קשות. הזעזוע שעורר פיגוע הטרור חצה מחנות פוליטיים. רבנים מהימין הדתי הוציאו גילוי דעת תחת הכותרת "לא תרצח", המאשים את הרוצחים בחילול השם. אפילו ראש הממשלה ביקר את שורדי הפיגוע והבטיח למצות את הדין עם הטרוריסטים.

אלא שהשנים עברו, ועבור חלק מהאנשים, הזעזוע הספיק לדהות: השבוע, כמעט שלוש שנים אחרי הפיגוע, שלחו עשרות רבנים בולטים מהימין הדתי מכתב הקורא לעצור את המשפט ולשחרר את הנאשמים ברצח. אגב, למרבה האירוניה, חלק מהרבנים שחתומים על המכתב בעד הנאשמים נמנים עם שולחי גילוי הדעת נגד בימים לאחר הפיגוע בדומא על גילוי הדעת האמיץ נגד הרצח. אבל מי אמר שמי שמתנגד לרצח צריך גם להתנגד לרוצחים?

הרבנים, וביניהם שמות מוכרים כמו דב ליאור, זלמן מלמד, דוד דרוקמן ויצחק גינזבורג, שלחו את המכתב הבהול לראש הממשלה ולשרת המשפטים כיוון שלטענתם, הנאשמים הודו ברצח בחקירת השב"כ תחת עינויים. לכן, טוענים הרבנים המודאגים, ההודאה אינה קבילה ואין ברירה אלא לשחרר את הנאשמים. וכך, בפלפול משפטי שגם חז"ל היו מתקנאים בו, הקורבנות המקוריים – משפחת דוואבשה, זוכרים? – נשכחים, ובמקומם צצו הנאשמים שהודו ברצח כקורבנות הפרשה.

אז רבני הימין הדתי עושים פרצוף מזועזע כשרצח מחריד מאיים להשחיר את פני המגזר, ומדברים גבוהה גבוהה על מוסר יהודי וציווי אלוהי, אבל נזכרים להתעניין בפרקטיקות החקירה של השב"כ ומערכת המשפט הישראלית רק כשהן מופעלות נגד אנשי המגזר שלהם שנאשמים בשריפת משפחה. מתברר שהמוסר היהודי של הרבנים הללו יכול להיות בררן למדי כשזה מתאים.

לפי נתוני שירות בתי הסוהר וצה"ל, נמצאים כיום 424 בני אדם במעצר מנהלי בלתי מוגבל. אבל רבני הימין המתנחלי שנותנים רוח גבית לטרור היהודי הופכים לשוחרי זכויות אדם המודאגים מהליך פלילי תקין ונחרדים מהרשעה בלתי צודקת של בני אדם רק כשהדבר נוגע לנאשמים שבאים מהערוגה שלהם. מבחינתם, 424 העצירים המנהליים יכולים להירקב.

אבל האמת היא שקשה לבוא בטענה לרבני הימין המתנחלי כשממשלת הימין עצמה אפילו לא מנסה להסתיר את האדישות הנוראה לזכויותיהם של קורבנות טרור – כמובן, בתנאי שהקורבנות הם ערבים. רק השבוע נודע כי פרקליטות המדינה לא תתבע פיצויים מרוצחי הנער מוחמד אבו-ח'דיר, שנחטף, הוכה ונשרף בפשע שנאה לאומני, כי "אין ברשותם כל רכוש בעל ערך כלכלי". זאת בניגוד למחבלים פלסטינים שמתבקשים לפצות את קורבנותיהם במיליונים, כי כידוע הפלסטינים שוחים להם בדולרים בכפרי הגדה האמידים והמטופחים. אפילו אנדרטה במקום הירצחו ביער ירושלים לא יקבלו הורי הנער אבו-ח'דיר, כי קק"ל החליטו שזה פשוט לא מסתדר עם המדיניות. ומה המדיניות, אתם שואלים? כמו מדיניות הממשלה: הדין ימוצה עם מחבלים, ובלבד שיהיו ערבים, וקורבנות הטרור יקבלו את כל הדאגה, הפיצויים והזכויות המגיעות להם – כל מה שהם צריכים לעשות זה להיות יהודים. פשוט וקל כל כך.

למכתב הרבנים לעצור את משפט הנאשמים ברצח בדומא: https://goo.gl/hDt9Ei

על הסירוב להקים אנדרטה לזכר אבו ח'דיר: https://goo.gl/F9bF6f

על הפטור לרוצחי אבו-ח'דיר מפיצוי משפחתו: https://bit.ly/2Hsuk06