18 שנה מחוץ לבוץ



הבטחה למבצע מצומם של 40 קילומטר, דרך התבוססות ברצועת ביטחון במשך 18 שנה עם מאות פצועים והרוגים וירי קטיושות בלתי פוסק, דרישות מצד הימין הדתי להתנחל בלבנון שכללה אפילו הקמת מאחז בהרי השוף, ועד ארגון ארבע אמהות ויציאה החד צדדית בהחלטה אמיצה תחת מתקפות ציבוריות.

השבוע אנו מציינים 18 שנים לנסיגת כוחות צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון, מהלך שזכה בזמנו לגלי ביקורת אדירים מהימין, ובוצעה על ידי ראש הממשלה דאז אהוד ברק ב-24 במאי 2000.

לרגל ציון המאורע החשוב, קבלו עשר נקודות שכדאי לדעת על שהיית ויציאת צה"ל מלבנון ומה שאפשר אולי ללמוד מזה:

• שהייה של 18 שנה: צה"ל נכנס ללבנון בשנת 82' במסגרת מבצע שלום הגליל, שנועד להרחיק את פעילותם של גופי הטרור שהתבססו בדרום לבנון מגבול ישראל. שר הביטחון שהוביל את המבצע היה אריק שרון, שכזכור הוליך שולל את הממשלה וטען שצה"ל ייכנס רק 40 קילומטרים אל תוך שטח לבנון. אריק שרון הורחק בתום המלחמה מתפקידו וצה"ל המשיך להחזיק בשטח בלבנון עד שנת 1985 ולאחר מכן נערך והתבסס ברצועת ביטחון בתוך דרום לבנון.

• עשרות חיילים הרוגים בשנה: בין 1982 ועד ל-2000, שנות שהיית צה"ל בשטח דרום לבנון, מתו כ-1216 חיילים, מהם 654 במלחמת לבנון הראשונה ו-562 חיילים בשנות השהייה ברצועת הביטחון שלאחר מלחמת לבנון הראשונה. עד ליום הנסיגה נפצעו כ-3,750 חיילים ואלפי לוחמים נוספים אובחנו כסובלים מפוסט טראומה. מספר החיילים שנהרגו בדרום לבנון בשנים שלאחר מלחמת לבנון הראשונה עמד על ממוצע של קרוב ל- 30 בשנה וממוצע הפיגועים בתקופת צה"ל ברצועת הביטחון עמד על כ-60 בחודש. באותן השנים הוקם ארגון הטרור חיזבאללה, וארגון הטרור אמל התעצם מאוד. ב-18 השנים שמאז יציאת צה"ל משטח לבנון ירד דרסטית מספר הפיגועים, ההרוגים והנפגעים בגזרה לכ-130 חיילים הרוגים. 118 מתוכם נהרגו בשנת 2006 במהלך מלחמת לבנון השנייה. 

• יחסי כוחות: במהלך 15 השנים ששהו חיילי צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון, נפרשו כ-1,500 חיילים לצד 2,500 חיילים של בעלת הברית – צבא דרום לבנון – לשלוט בשטח בגודל של 1,100 ק"מ רבועים, בו חיו 200 אלף אזרחים לבנוניים.

• ארבע סמרטוטות: בשנות התשעים הוויכוח סביב השהייה בלבנון היה הנושא הבוער על סדר היום הביטחוני והפוליטי. ארגונים אזרחיים משמאל הובילו את הדרישה לצאת מלבנון וזכו לעלבונות ומתקפות בגין תבוסתנות ובוגדנות מצד אנשי ימין. זכור במיוחד הכינוי "ארבע סמרטוטות" שהודבק לנשות ארגון "ארבע אמהות" שהובילו באומץ את המאבק לנסיגה מלבנון. 18 שנים לאחר מכן, ממש בחודש שעבר, כאשר נשאל שר החינוך נפתלי בנט, בכיר הפוליטיקאים מהימין המתנחלי, מה היה רוצה שיקרה באיראן במקום שלטון האייטוללות הוא הגיב: הייתי רוצה שיקומו שם יותר ארגונים כמו "ארבע אמהות". איך שגלגל מסתובב לו.

• חילוקי דעות מההתחלה: עצם הקמת רצועת הביטחון בדרום לבנון והתועלת שאמורה הייתה לצאת מכך היו שנויים במחלוקת בקרב אנשי צבא ופוליטיקאים. מחד, הסבירו מומחים כי המטרה היא להרחיק ארגוני טרור מהגבול ולמנוע רקטות. מנגד, צה"ל היה חשוף למתקפות חוזרות ונשנות והיה חשש מפני התבוססות שלו בשטח – 'לבנון תהיה ווייטנאם שלנו' אמר בשעתו איש השמאל יוסי ביליין.

• חוסר יכולת להכריע: צ'יקו תמיר, לשעבר מפקד חטיבת גולני שכיהן במפקד חטיבה 769 בעת הנסיגה, הסביר בספר פרי עטו כי התנהלות צה"ל בלבנון ושהותו בדרום הרצועה הייתה חסרת תוחלת, וכי מלחמת ההתשה שהתקיימה בשטח מעל לעשור הייתה "ללא יכולת הכרעה". כמות הנפגעים הייתה רבה והאפקטיביות של הלחימה לא הייתה ברורה.

• דרום לבנון היא שלנו: בניגוד למצב בגדה המערבית וברצועת עזה, בדרום לבנון לא הוקמו התנחלויות ויישובים ישראלים (למעט מקרה אחד יוצא דופן שיפורט בהמשך). יחד עם זאת, בכירי הימין הדתי-מתנחלי הסבירו אז שדרום לבנון כן חלק מארץ ישראל ויש ליישבה, והיו מי שקראו להתנחל בשטחים הללו. הרב ישראל אריאל מהימין המתנחלי אמר לביטאון נקודה בשנת 1982 כי אם צה"ל יישב בדרום לבנון לפחות שנה "יהיה טעם לדבר על התנחלות", וכי מדובר באזור ש"ניתן לנו כנחמה" לאחר פינוי ימית (במסגרת הסכם השלום עם מצרים). "בעקבות ההתיישבות תבוא ההתעוררות בעם, כך צריך לעשות גם בלבנון. יש להתיישב שם". הרב דב ליאור מקרית ארבע אמר לאחר מלחמת שלום הגליל כי "עלינו לשאוף להתיישב באותם שטחים". יואל אליצור, מראשוני מתנחלי עופרה, כתב מאמר בו קבע כי דרום לבנון גם היא ארץ ישראל וחנן פורת, ממנהיגי הימין המתנחלי דאז, הסביר כי מדובר בשטח שאנו מחויבים ליישבו. למרבה המזל, ההנהגה הפוליטית אז לא נסחפה אחר רעיונות תמוהים ומשיחיים.

• ניסיון התנחלות כושל: אבל לא רק דיבורים היו בימין. בשנת 1982, משלוש משפחות מהימין המתנחלי הגיעו להרי השוף בדרום לבנון בברכת שר הביטחון דאז, אריאל שרון, והקימו שם התנחלות בשם "מרכבת אש". לאחר זמן קצר פורקה ההתנחלות בהוראת ראש הממשלה מנחם בגין. בזמן שהייתם בשטח לבנון צה"ל זכו לאבטחה מצד חיילי צה"ל, גם ללא הוראה מפורשת מהממשלה.

• תחזיות אפוקליפטיות: לא מעט פוליטיקאים חזו אסון שיתרגש על ישראל לאחר הנסיגה מדרום לבנון, בצורת מתקפות קטלניות של חיזבאללה. אורי אורבך ז"ל, אז עיתונאי ומאוחר יותר פוליטיקאי מטעם הבית היהודי, הסביר כי הנסיגה עלולה להביא לפלישת חיזבאללה לתוך ישראל, וח"כ אפי איתם מהמפד"ל הסביר כי הוצאת צה"ל מלבנון תכניס את לבנון לתוך ישראל. עמוס גלעד, אז בחטיבת המחקר של אמ"ן ובשלב מאוחר יותר ראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון קבע נחרצות כי "תושבי הצפון לא יוכלו להוציא את האף מהבית מחשש לירי" לאחר הנסיגה.

• מברכים על הנסיגה – על אף התחזיות הקודרות, התוצאה בשטח הייתה שונה לחלוטין. בשנים שלאחר הנסיגה הייתה ירידה דרסטית במספר הנפגעים, הרקטות וההתקפות שיזמו חיזבאללה בצפון הארץ. נרשמה ירידה דרסטית בתקיפות חיזבאללה נגד ישראל, מ- 1528 תקיפות ב-99' ל-50 בלבד בשש השנים שבין 2000 ל-2006. יישובי הצפון התחזקו כלכלית, לצד התחזקותו המרשימה של ענף התיירות שם. תא"ל עמוס גלבוע, לשעבר ראש חטיבת המחקר של אמ"ן, אמר כי ההישג בנסיגה מלבנון מומחש היטב כיום, שההרתעה לא נפגעה ושגם מי שהתנגדו בזמנו לנסיגה – מברכים עליה כעת.

להרחבה על הקריאות להתיישב בדרום לבנון בהארץ: https://goo.gl/SRNqQR

למחקר השוואתי העוסק בנסיגה מלבנון ומרצועת עזה של המכון למחקרי ביטחון לאומי: https://goo.gl/u8coEG

לקריאה נוספת על הימין המתנחלי ומלחמת לבנון הראשונה: https://goo.gl/YmpMdY