ממשלה בדיחה


מה נחשב לפוגעני וחריגה מגבול הטעם הטוב? כמו במקרים רבים, תלוי מאוד את מי שואלים. שרי הממשלה נפתלי בנט, אריה דרעי ואורי אריאל, סגן השר יעקב ליצמן ואפילו ראש ממשלת ישראל בעצמו – פוליטיקאים ממולחים ומשופשפים – התגלו כרגישים מאוד לאחר שידורה אתמול של תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת", שבה הוצג חיקוי של שר החינוך בנט כאשר הוא חובש לראשו שני בתי תפילין, כרפרנס לתסרוקת של הזמרת זוכת האירוויזיון נטע ברזילי. זמן קצר במיוחד לאחר שידור התוכנית כבר עטו עליה בכירי שרי הימין כמוצאי שלל רב, כשנשמעים אפילו קולות המחברים את הבדיחה הוויזואלית של "ארץ נהדרת" לביזיון השואה וזכרה. פתאום מותר להשוות.

"יש דברים שפשוט לא עושים!", כתב ראש הממשלה; "עלי תצחקו כמה שתרצו, אבל על תפילין וקודשי ישראל – לא", מיהר השר בנט לכתוב בפייסבוק בצירוף תמונה שלו – שצולמה כמובן באופן ספונטני לחלוטין – שבה הוא מניח תפילין במהלך תפילת שחרית; שר הפנים דרעי התעלה על בנט, התלונן על "קטע מחפיר ופוגעני" והאשים את יוצרי "ארץ נהדרת" באנטישמיות, לא פחות ולא ויותר; סגן שר הבריאות ליצמן קבע כי "זו בושה וחרפה לפגוע בתפילין במדינה יהודית" – אותה מדינה שבגלל יהדותה מסרב ליצמן לכהן בה כשר.

הגדיל לעשות שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל, שהאשים את "ארץ נהדרת" לא רק בביזיון ופגיעה ברגשות, אלא גם בפשע ועבירה על החוק. כן כן.

האם מדובר בזעקה אותנטית ומודאגת מפי נבחרי ציבור הרגישים לעלבונן של קבוצות שונות בחברה הישראלית ומחרפים את נפשם כדי לשמור על שיח ציבורי נעים ועל נורמות של כבוד הדדי בין אזרחי המדינה? או, לחילופין, ניתן למצוא שמץ של צביעות בהרגלי הגינוי של הנעלבים מ"ארץ נהדרת"? סקירה קצרה של אירועים שהתרחשו בתקופה האחרונה תסייע לפזר את הערפל סביב השאלה.

היו שנפגעו כשמתנגדי גיוס חרדים תלו בירושלים בובות חיילים ושרפו אותן לפני חודשיים. קשה לראות את האלמנט הסאטירי בכך, ושריפת בובות בדמות אדם היא אכן מעשה פוגעני שעשוי לזעזע ואף לעודד לאלימות קשה ברחוב, אך הפעם ראש הממשלה שתק. בנט – שלא מפספס הזדמנות לדבר על איך מגנים על צה"ל מפני שוברים שתיקה – משום מה בחר שלא לגנות, כי מה קרה? כולה כמה חבר'ה שרפו בובת חייל. גם ליצמן, שהיה מצופה ממנו להראות דוגמה לציבור שהוא מנהיג, משום מה החריש. כולה כמה חיילים שרופים. והשר דרעי? לא צייץ. מה לו ולזה. אבל בדיחה בתוכנית סאטירית – זה כבר ביזיון בלתי נסלח.

ניקח מקרה נוסף. פגיעה מכוונת בקבוצות שונות בישראל היא נוהג מוכר ואהוב בקרב רבנים ומחנכים במכינה הקדם צבאית שבהתנחלות עלי: נשים, חילונים, הומוסקסואלים, ערבים כמובן ואפילו העם היהודי לפני השואה (שלפי ראש המכינה, אלי סדן, המיט אותה על עצמו בשל גילוי עריות) – כל אלה טעמו את נחת זרועם של רבני המכינה סדן, לוינשטיין, קלנר וקשתיאל, שלמרות הביקורת ממשיכים להטיף את משנתם הגזענית ומלאת השנאה. האם איש הימין המתנחלי אורי אריאל בכלל העז לומר על כך מילה? האם הוא וחבריו מודאגים מהפגיעה שבדברי רבני המכינה? ומה התגובה של בנט, הרגיש כל כך לפגיעה בקודשי ישראל? הוא הבטיח שלעולם לא יאפשר לפגוע במכינה, וכמובן ממשיך לתקצב אותה ב-10 מיליון שקלים מקופת המדינה מדי שנה. אז בפרפראזה על דברי בנט: בנשים, חילונים, הקהילה הגאה וערבים אפשר לפגוע כמה שרוצים, אבל על בדיחה על חפץ דומם כמו תפילין – לא. אגב, גם כאשר פעם אחר פעם פעילי ימין קיצוני בהתנחלויות תוקפים פיזית את חיילי צה"ל או פלסטינים בליווי קללות ושמות גנאי – גם אז נבחרי הימין פשוט מתעלמים מכך ולא אומרים מילה. כי אבן אולי טיפה כואבת, אבל בדיחה בתוכנית סאטירית כואבת הרבה יותר.

זכורה לכל גם עלילת ההסתה שהפיץ ראש הממשלה נתניהו לפני מספר שבועות על אוהדי קבוצת הכדורגל בני סכנין, שכביכול שרקו בוז במהלך דקת הדומייה לקורבנות השיטפון בערבה – ידיעה שקרית לחלוטין שיש בה פגיעה גם בקורבנות האסון וגם בציבור הערבי. אך גם הפעם כל צופי "ארץ נהדרת" המודאגים – בנט, אריאל, דרעי, ליצמן ואדלשטיין – כנראה לא מצאו את דבריו של ראש הממשלה פוגעניים והעדיפו לשתוק כמו חבורת דגי מוסר ים. כי יש דברים שפשוט לא עושים, אלא אם שם המשפחה שלך הוא נתניהו.

מה אנחנו למדים מכל זה? שמדובר כנראה בעלבונות אסטרטגים שיותר משפוגעים ברגשות, עוזרים פוליטית לאנשים מסויימים. כי אם אפשר גם להיעלב וגם לסמן תוכנית סאטירית ביקורתית כפוגענית ואף אנטישמית, זאת הזדמנות שביבי, בנט ושרי הימין פשוט לא יכולים לפספס.

על שידור "ארץ נהדרת" מאמש: https://bit.ly/2rPSknP

לקריאה על דברים נוספים שבנט וחבריו לא נפגעו מהם: http://sixtyone.co.il/articles/452http://sixtyone.co.il/articles/396http://sixtyone.co.il/articles/371