תדע כל אם עברייה



ביום שני בשעה 21:11 בערב, בשעה שעיניהם של אזרחי המדינה היו נשואות לנאום איראן עמוס התקליטורים והקלסרים שהציג ראש הממשלה נתניהו בקריה בתל-אביב, הדרמה האמיתית התרחשה בכלל בירושלים, במליאת הכנסת. הצעת חוק שהייתה אמורה לעגן את סמכותו של הקבינט המדיני-ביטחוני להכריז על מלחמה – עניין שנוי במחלוקת בפני עצמו – הפכה כהרף עין לחוק שמעניק את הסמכות בעניין זה לראש הממשלה ולשר הביטחון. כך מהמצב הקיים, שבו הסמכות לשלוח חיילים לקרב נתונה בידי ממשלת ישראל, עברנו למצב שבו שני בני אדם יכולים לעשות זאת מבלי להידרש להסכמתו של איש. כשמדובר בראש הממשלה נתניהו, שמתרוצץ מחקירה לחקירה, ובשר הביטחון ליברמן, שכבר איים שיתקוף את טהרן – המשמעות מלחיצה במיוחד. אפשר כמעט לחוש את האירוניה בנוסח החוק, שמאפשר לראש הממשלה ושר הביטחון לעשות זאת רק ב"נסיבות קיצוניות" – כאילו בדרך כלל אנחנו יוצאים למלחמות בנסיבות מתונות ויום יומיות.

יתכן שחברי הכנסת שהצביעו בעד נוסח החוק לא קרא את דו"ח מבקר המדינה מפברואר 2017, העוסק במבצע צוק איתן. כזכור, אחרי המבצע בעזה בקיץ 2014, שגבה את חייהם של 74 חיילים ואזרחים, החלה מסכת האשמות בין חברי הממשלה באשר לתהליך קבלת ההחלטות במבצע. חברי הקבינט טענו שלא שותפו בתהליך קבלת ההחלטות, שמידע מודיעיני חשוב הוסתר מהם ושבמקום שהמבצע ינוהל על ידי הקבינט, ראש הממשלה ושר הביטחון לקחו לעצמם סמכויות נרחבות בצורה מופרזת. דו"ח המבקר קבע שאכן כך היה: "לא ניתן לשרי הקבינט מידע משמעותי שיאפשר להם לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטה בשאלה כיצד נכון לפעול נוכח אפשרות מימוש הפעילות, וההחלטה נותרה בידי מערכת הביטחון וראש הממשלה... בנימין נתניהו, העומד בראש הקבינט והיה בקיא באיום, קיים דיונים רבים בקשר אליו בפורום מצומצם שאינו הקבינט ואף הגדירו כבר בסוף 2013 כאיום מרכזי ואף אסטרטגי... בעיקר נוכח עובדה זאת היה עליו (...) להציג לקבינט את איום המנהרות באופן מפורט ומודגש", קובע מבקר המדינה ומסכם: "במדינה דמוקרטית לא ניתן להשאיר החלטות [בנושאים הרי גורל הנוגעים לביטחון המדינה] להכרעתם של מספר מקבלי החלטות מצומצם מאוד".

בהקשר זה ראוי להזכיר גם את אחד הפרקים האפלים ביותר בתולדות ביטחון ישראל – מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982. כפי שנודע בשנים שחלפו לאחר המלחמה, שר הביטחון אריאל שרון (בידיעתו של ראש הממשלה בגין) תכנן מבעוד מועד פלישה לעומק לבנון, כולל כיבוש ביירות – אך הציג לממשלה, בתקופה שזאת עוד הייתה האחראית על קבלת ההחלטות בזמן מלחמה – לא יותר ממבצע קטן ונקודתי עם כניסה של 40 קילומטרים מעבר לגבול הצפוני. והתוצאה? למעלה מ-650 הרוגים במלחמה וכמעט 20 שנים של ישיבה בשטח לבנון, שבמהלכן נהרגו למעלה מ-560 ישראלים. במציאות שאחרי החוק שעבר אתמול, ראש הממשלה ושר הביטחון יוכלו לקבל החלטה מסוג זה מבלי להזדקק בכלל לאישור הממשלה – כך שאילו בן דמותו של שרון היה מבקש היום לפתוח במלחמה בסגנון לבנון הראשונה, הוא אפילו לא היה צריך לשתף את הקבינט או להציג תוכניות, אמיתיות או כוזבות.

אין גבול לאבסורד: הצעת החוק שהייתה אמורה לעגן ולהסדיר את סמכותו של הקבינט לקבלת החלטות ביטחוניות גורליות באה לעולם בין השאר בעקבות הביקורת החריפה שהטיח מבקר המדינה בהתנהלות ראש הממשלה וסביבתו במבצע צוק איתן. אבל במקום למלא אחר המלצות מבקר המדינה ולתקן ליקויים החליטה הקואליציה (ולמרבה הצער גם חברת אופוזיציה אחת מהמחנה הציוני) במחטף של ממש לשים פס על ההמלצות ועל הציבור הישראלי, לרבות נפגעי צוק איתן, ולעשות בדיוק, אבל בדיוק את מה שמבקר המדינה הזהיר מפניו. 

במלחמה הבאה, תדע כל אם עברייה שהכנסת מסרה את גורל בניה לידי נתניהו וליברמן.

על החוק שעבר ביום שני: https://bit.ly/2Krfhq3 

לקריאת דו"ח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן: https://bit.ly/2FwtOgk