כמה עלה לנו לרצות פעילי ימין


"מתקן חולות עלה לנו 250 מיליון שקלים, כמעט ללא תועלת". לא, זה לא ציטוט של פעיל שמאל רדיקלי. את הדברים הללו אמר שר הפנים, אריה דרעי, במסיבת עיתונאים בסך הכל לפני פחות מחודש, גם אם נדמה שהדברים נאמרו לפני שנים רבות (דרעי אגב שכח להזכיר שהסכום שציין מתייחס לעלות פר שנה). הוא הצטרף לדברי ראש הממשלה נתניהו שטען באותה מסיבת עיתונאים כי מאות מיליוני השקלים שעלתה הפעלת מתקן חולות נחסכו עם סגירתו ויעברו לשיקום דרום ת"א. על מה שקרה בשעות שחלפו מאז אותה מסיבת עיתונאים, שבה הודיעו ראש הממשלה ושר הפנים על ביטול הגירוש וחתימת ההסכם עם האו"ם, אין צורך לפרט. רבות כבר נכתב על הפליק פלאק המפואר שביצע נתניהו, שעמד בסתירה מוחלטת להתרברבות שלו עצמו מאותה מסיבת עיתונאים, כאשר בתשובה לשאלה כיצד יגיב לביקורת אם תבוא מצד מצביעי הימין, אמר כי "מנהיגות צריכה לקבל את ההחלטות הנכונות".

ובכן, חלפו להם כמה שבועות ונראה שלביבי לא אכפת לדרוך רק על כבודו העצמי, אלא גם לשרוף בלי חשבון כספי ציבור אחרי שהוא עצמו הודה שמדובר בבזבוז משווע, והכל בשם הפחד מהימין הקיצוני. בשבוע שעבר, מיד אחרי שהממשלה הודיעה רשמית – ושוב, בניגוד להצהרות המוקדמות – כי אין כל הסכם עם מדינה שלישית, אין שום דרך לגרש בכפייה את מבקשי המקלט לאוגנדה וכי צווי הגירוש מבוטלים, ניסו בצעד שקוף נתניהו ודרעי להמתיק את הגלולה המרה – עבור מצביעי הימין ותומכי הגירוש כמובן – והכריזו כי יפתחו מחדש את מתקני הכליאה חולות וסהרונים – ממש אותם מתקנים שהתגאו בסגירתם חודש קודם, ולמרות העובדה שהמתקנים יכולים להכיל בסך הכל 5,400 בני אדם. וכמה תעלה לציבור משלמי המיסים ההתחנפות של נתניהו והרצון לרצות שוב את פעילי הליכוד? לפי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מהשנה שעברה, ובניגוד לסכום ששר הפנים קבע, המציאות היא שהפעלת מתקן הכליאה עולה כמעט 300 מיליון שקלים בשנה. בנוסף לעלויות השונות של שהות מבקשי המקלט בדרום תל אביב, הסכום מגיע לכ-335 מיליון שקלים בשנה, סכום שנתניהו ודרעי מעדיפים לגזול מהקופה הציבורית בניסיון מגושם לפתור בעיה פוליטית ולרצות את בסיס התמיכה.

יש לזכור שהאלטרנטיבה לבזבוז שמטיל עכשיו נתניהו על קופת המדינה היא הוצאתם של מחצית ממבקשי מקלט למדינות מערביות, והכל על חשבון האו"ם – כך לפי טענות נתניהו עצמו. "כל אדם יכול לחשוב ולהבין לבד כמה דברים טובים אפשר היה לעשות בחצי מיליארד שקלים", אמר ח"כ אמיר אוחנה (הליכוד) בעניין הוצאות המדינה על החזקת מבקשי המקלט, שעיקרן כאמור נופל על מתקני המעצר. אוחנה, אגב, הוא זה שהזמין את הדו"ח הנ"ל בזמן שניסה לשכנע כמה חשוב להוציא את מבקשי המקלט. מעניין מדוע לא נשמעה תגובתו של ח"כ אוחנה, שדואג כל כך לכספי הציבור, להחלטתו של נתניהו לביטול ההסכם עם האו"ם ופתיחתם מחדש של מתקני הכליאה.

באותה מסיבת עיתונאים זכורה מתחילת החודש הודה נתניהו עצמו, שוב בהתרברבות אופיינית, שהפתרון הקל מבחינתו היה לא לעשות דבר, להגיע לכדי ביטולה של תוכנית הגירוש מבלי שקיימת תוכנית חלופית ולהאשים בכל את בית המשפט העליון. "היינו מחכים לתשעה בחודש לבג"ץ, והבג"ץ היה אומר לנו: 'אין לכם מדינה שלישית, ולפיכך, כולם, בלי יוצא מן הכלל, כ-35,000 איש, כולם נשארים, אתה לא יכול לעשות כלום'. לא ויתרנו", הוא אמר. אלא שרק למחרת, עם ביטולו הפחדני של ההסכם עם האו"ם והבנתו שהגירוש כבר לא יתרחש, החל נתניהו לרקוח את החוק לביטול סמכותו של בית המשפט העליון הידוע כ"פסקת ההתגברות". ממשלת נתניהו, ובעיקר אנשי "הבית היהודי" שלהוטים לבטל לחלוטין את כוחה של הרשות השופטת אם לא לעלות עליה עם די-9, עסוקה מאז בשכנוע הציבור כמה בית המשפט העליון חורג מסמכותו וכובל את ידי הממשלה, שכבר לא מסוגלת כלל למשול. המקרה של מבקשי המקלט מראה שאלה שממהרים לתקוף את בג"ץ פספסו לגמרי את המטרה: זה לא שבג"ץ מפריע למשול – נתניהו עצמו הרי הצהיר שלא היה לו הסכם עם מדינה שלישית והוא ידע שמה שהוא מציע לא עומד במבחן המציאות, ורק חיכה שבג"ץ יהיה זה שמודיע את זה לציבור. וכך, שוב, הממשלה מאלצת את בית המשפט העליון להיות האיש הרע, ואז יוצאת למסע ההסתה נגדו.

לקריאת דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא עלות שהיית מבקשי המקלט: https://bit.ly/2KoWCLG

על כוונתו של נתניהו לפתוח מחדש את מתקני המעצר: https://bit.ly/2HzM7XZ