המורה, בג"ץ אכל לי את השיעורים




לממשלת הימין יש בעיה עם בית המשפט העליון. את זה כולם יודעים. אבל האמת, יש מקרים שבהם קשה להבין מה בדיוק ביבי והממשלה רוצים מבית המשפט. הדיונים סביב תכנית הממשלה לגרש בכפייה את מבקשי המקלט למדינות במזרח אפריקה הם ככל הנראה אחד המקרים האלה. בעתירות נגד הגירוש, המדינה נכשלה פעם אחר פעם להציג בפני השופטים הסכם שנחתם עם המדינות השלישיות, רואנדה ואוגנדה, הסתירה מפניהם את העובדה שההסכם עם רואנדה קרס ושמתנהלים מגעים עם האו"ם לגבי הסכם חלופי – ובכל זאת, פעם אחר פעם, בג"ץ החליט לצאת לארג' ונתן למדינה עוד ארכה כדי להציג את ההסכם שספק אם בכלל קיים, ואחרי כל זה ראש הממשלה ממשיך להאשים בכל את בג"ץ.

נחזור כמה ימים אחורה. אחרי הפארסה הבלתי נתפסת שבמהלכה ראש הממשלה הודיע על חתימת הסכם עם האו"ם, רק כדי לבטל אותו בהתקף פאניקה שעות ספורות מאוחר יותר תחת לחץ הימין, ניסה נתניהו לקדם שוב הסכם לגירוש בכפייה עם מדינה שלישית, והפעם אוגנדה. האם נתניהו חשב שמה שלא הצליח לעשות במשך מספר חודשים ייפתר פתאום בתוך כמה ימים, או שהוא סתם ניסה למרוח את הציבור ואת בית המשפט העליון? אפשר רק לנחש.

נתניהו שלח לאוגנדה נציג מיוחד מטעמו, שמשום מה אסור לחשוף את שמו. אותו נציג, מצדו, מיהר לדווח חזרה כי קיימת "הסתברות גבוהה" לחתימת הסכם גירוש עם אוגנדה וכי מתקיימים "מגעים מתקדמים" בנושא עם ממשלת אוגנדה – אך ממשלת אוגנדה, בתגובה, הכחישה בצורה גורפת מספר פעמים כי ניהלה מגעים כלשהם עם ישראל בעניין זה.

למרות כל זאת, השבוע בדיון בבג"ץ הפרקליטות המשיכה לטעון שאוטוטו נחתם הסכם עם אוגנדה שיאפשר את גירושם בכפייה של עשרות אלפי מבקשי מקלט אריתראים וסודניים, שרבים מהם נמצאים כרגע במעצר. אלא שטענות לחוד ומעשים לחוד. הטענות של הממשלה בפני בג"ץ לא עמדו במבחן המציאות, ובית המשפט הקציב לממשלה ארכה נוספת של חמישה ימים נוספים כדי להציג את ההסכם שהם טוענים שנתחם. בהיעדר הסכם שכזה, כל מבקשי המקלט שכרגע כלואים בכלא סהרונים ללא נימוק, ישוחררו מיד.

זמן קצר לאחר מכן, התבררה עוד עובדה מפתיעה: במשך שבועות וחודשים של דיונים בבג"ץ שקדמו ליום ההכרזה של נתניהו, הממשלה כלל לא טרחה לדווח לבית המשפט שההסכם עם רואנדה כבר קרס מזמן, ושבמקומו היא עסקה בקידום הסכם עם האו"ם. לפי דיווחים בתקשורת, ההסכם עם רואנדה בוטל כבר בחודש פברואר – ובכל זאת, רק למעלה מחודש לאחר מכן בג"ץ קבע שאין הוכחות לקיום ההסכם עם רואנדה, והציב לממשלה דדליין לשם כך – אותו דדליין שבסופו, ברגע האחרון, שלף ביבי ארנב מהכובע בדמות ההסכם עם האו"ם, ומיד החזיר אותו פנימה אחרי שחטף מטח עגבניות רקובות. זאת אומרת, שנציגי הפרקליטות והממשלה המשיכו לטעון בפני בית המשפט העליון שקיים הסכם כזה למרות שההסכם שכבר היה היסטוריה עתיקה, ופשוט לא סיפרו על כך לשופטים.

ובכל זאת, למרות שהממשלה מנסה למרוח את בג"ץ שוב ושוב, בית המשפט ממשיך להבליג ומעניק לה ארכה ועוד ארכה כדי להציג הסכמים שלא קיימים עם מדינות שלא רוצות לחתום עליהם. ואחרי כל זה, איך חברי הממשלה מגיבים? הם מנסים לקדם חוקים שימנעו מבית המשפט העליון לבטל חוקים שחוקקה הכנסת. שוב – חשוב מאוד להזכיר כי במקרה הזה בג"ץ, למעשה ובניגוד לרושם שהממשלה מנסה ליצור, עוד לא החליט דבר ולא ביטל שום הסכם, אלא בסך הכל ביקש לראות את ההסכם שהממשלה טענה שיש בידה, מה שגרם לחשיפת עובדות שהממשלה רצתה להסתיר – כמו, למשל, העובדה שהיא לא מפסיקה לשקר לבית המשפט העליון של מדינת ישראל.

לקריאה נוספת: https://bit.ly/2HqZB4Yhttps://bit.ly/2v4P9O7