מקום לדאגה


האם מצבו של הישראלי הממוצע טוב יותר היום מאשר לפני ארבע שנים? התשובה האינטואיטיבית לשאלה הזאת - ממש לא - הוציאה רבבות לכיכרות הערים בקיץ 2011. עכשיו היא זוכה לגיבוי גם ממחקרים בינלאומיים. החדשות הרעות: ירדנו שבעה מקומות ב"מדד השגשוג העולמי", והידרדרנו בחינוך, בחופש הביטוי ובסולידריות החברתית. החדשות הטובות: אם נתמיד בצניחה החופשית, בעוד ארבע שנים יהיה לאזרחי קזחסטן במה להתגאות

ישראלים רבים מכירים את התחושה הרעה הזאת. הם אוהבים את המדינה, מתגייסים למענה, משרתים אותה ברצון ובאמונה - אבל היא, בתורה, כבר לא משרתת אותם, ומדי שנה הם מקבלים ממנה בחזרה פחות או פחות. ההבנה שהחברה הישראלית חולה ומדשדשת, זו שהוציאה מאות אלפים לכיכרות הערים בשנה שעברה, מקבלת באחרונה חיזוק אמפירי מצד מחקרים השוואתיים בינלאומיים.

כך, למשל, הידרדרה ישראל בארבע השנים האחרונות שבעה מקומות ב"מדד השגשוג העולמי", דירוג יוקרתי שמבוצע על-ידי מכון המחקר הבריטי העצמאי "לגטום". המחקר המקיף, שצוטט בהרחבה בעיתונות הבינלאומית, לא זכה לתשומת לב רבה אצלנו, אבל אין ספק שהממצאים שלו יישמעו מוכרים ביותר לכל אזרח ישראלי.

המחקר בוחן את רמת השגשוג של כל מדינות העולם לפי שמונה קריטריונים: כלכלה (סיפוק מהמצב הכלכלי, מדיניות מיקרו ומקרו-כלכלית, צמיחה), יוזמה והזדמנויות (עד כמה יכולים בעלי רעיונות חדשניים לממש אותם), משילות, חינוך, בריאות, ביטחון ובטיחות, חירויות פרט והון חברתי (סולידריות ומעורבות אזרחית).

בישראל נרשמה ירידה בכל המשתנים הללו בארבע השנים האחרונות. זאת בניגוד לרוב מדינות העולם  שבהן דווקא עלה מדד השגשוג. בין המדינות שהיו ממוקמות בעבר אחרי ישראל והיום נמצאות לפניה ברשימה, ניתן למצוא את קוסטה ריקה, צ'ילה, אורוגוואי וכווית.

לצד ביצועים כלכליים מדאיגים, ירידה ברמת החינוך והתרופפות הלכידות החברתית, ההידרדרות הקשה ביותר אצלנו נרשמה בסעיף חירויות הפרט (ממקום 89 ב-2010 למקום 118 השנה). נתון לא מפתיע כשנזכרים בשלל החוקים השנויים במחלוקת, בפגיעה בזכויות האזרח הבסיסיות ובהגבלת חופש הביטוי והעיתונות – כולן תוצר של פעילות אנטי-דמוקרטית נמרצת מצד שותפיו הפוליטיים הקרובים ביותר של בנימין נתניהו. בקטגוריה הזו, אגב, מדורגת ישראל מקום אחד בלבד לפני רוסיה ושבעה מקומות בלבד מעל איראן.

קריטירון נוסף שבו נרשמה ירידה חדה במיוחד הוא ביטחון ובטיחות, שנמדד בין היתר לפי רמת האלימות, הפשיעה ותחושת הביטחון האישי. כאן אנחנו נמצאים במקום ה-115, מקום אחד בלבד לפני מכסיקו; כבוד מפוקפק למדי, בהתחשב בכך שמדינות כמו הודו וקמרון מקדימות אותנו.

הדו"ח משרטט את הקווים המשותפים למדינות שרמת השגשוג שלהן עולה באופן עקבי – ממשלה אחראית ודמוקרטית, שמשקיעה מאמצים בהבטחת זכויות אזרחיות וחברתיות בסיסיות, לצד מדיניות סובלנית המתייחסת באופן נאות למהגרים, לזרים ולמיעוטים. לשני המאפיינים הללו, מסבירים החוקרים, ניכרת השפעה חיובית על הכלכלה –  הם יוצרים חברה חזקה ומלוכדת, שאינה חוששת משינוי, אינה טובעת בחרדות, נהנית מאמון הדדי ומהווה כר פורה לרעיונות וליוזמות.

בסקר שנלווה למחקר, נמצא כי רוב הישראלים חשים על בשרם את המשמעות היומיומית של הנתונים הללו, ולא סומכים על הממשלה הנוכחית. לפי הסקר, רק 47 אחוז מהציבור מאמין בממשלת נתניהו. רוב מוחץ של 85 אחוז מאמינים שהממשלה מושחתת ורק 29 אחוז מהאזרחים מרוצים ממאמצי הממשלה בהתמודדות עם העוני.

נראה שאם תימשך המדיניות של הממשלה הנוכחית עודארבע שנים נוספות, נמצא את עצמנו ב-2016 צונחים שבעה מקומות נוספים, מה שיעורר בוודאי תחושת הקלה בקרב אזרחי המדינה שאותה אנחנו צפויים להחליף במדד - קזחסטן.