יש ממשלות זיג זג


אין חולק על כך שקואליציית נתניהו הנוכחית היא הימנית ביותר אי פעם. מבין 66 חברי הקואליציה לא ניתן למצוא אף שמאלן בסתר, ומותר לשער שרק מעטים מחברי הממשלה יחיו בשלום עם התיאור "איש מרכז". ובכל זאת, ממשלת הליכוד בראשות נתניהו, כמו שתי הממשלות שקדמו לה, לא הצליחה להביא לאף שינוי אמיתי במציאות המדינית, כפי שחולם ומייחל מחנה הימין. ולא במקרה: למרות הסיסמאות המבהילות והרוב הברור בכנסת, לימין אין אף תוכנית אמיתית ומגובשת. אפילו כשבימין עוסקים בגיבוש תוכנית כזאת, נראה שאפילו חברי המפלגה הבכירים ביותר לא ממש בטוחים מה הם רוצים שהתוכנית הזאת תכלול.

היום תעלה להצבעה במרכז הליכוד החלטה הקוראת לסיפוח הגדה המערבית למדינת ישראל והחלת החוק הישראלי בשטחים אלה. ההחלטה, שצפויה לעבור ברוב גדול, תחייב את חברי הליכוד לפעול לקידום הסוגיה בממשלה ובכנסת – אך כמובן שלהחלטה עצמה אין כל משמעות מעשית מבחינת מדינת ישראל.

שרת התרבות מירי רגב, מתומכי הסיפוח הנלהבים בליכוד, נדרשה הבוקר לנושא בראיון ל"קלמן ליברמן" ברשת ב'. בתשובה לשאלה על מעמדם של הפלסטינים בעקבות הסיפוח אמרה רגב: "יש כאן מנעד מאוד רחב של פתרונות... מאזרוח ועד אוטונומיה. כמובן שלא הייתי רוצה ללכת לאזרוח מלא. הייתי רוצה ללכת על איזשהו סוג של אוטונומיה כזאת או אחרת." כעבור מספר שניות, כאשר היא נשאלת אם היא מתכוונת לספח את השטחים ולהעניק אוטונומיה לפלסטינים, בדיוק באותו הנוסח שהיא עצמה השתמשה בו, היא עונה: "לא, מה פתאום", ומזכירה את האוטונומיה החלקית שלדבריה הונהגה במזרח ירושלים על ידי בגין – דבר שלא היה ולא נברא. מבולבלים? גם אנחנו.

אבל רגב לא לבד. מפלגת השלטון והעומד בראשה צברה קילומטראז' מרשים בזיגזוג ובפליק פלאקים לאחור. למה כבר אפשר לצפות מרגב כשאפילו נתניהו לא החליט אם הוא בעד פיתרון שתי המדינות או נגדו? פעם אחת, בנאום בר-אילן, הוא מתחייב לפיתרון שתי המדינות, ופעם אחרת, בבחירות 2015, הוא מצהיר שלעולם לא תקום מדינה פלסטינית. רק היום, שעות ספורות לפני ההחלטה במרכז הליכוד על סיפוח יהודה ושומרון, הממשלה חתמה על הסכם שיתוף פעולה בעשרות מיליונים עם האיחוד האירופי – הסכם שמותנה בחתימה על סעיף המחרים את ההתנחלויות, ושאחת המדינות הנוספות החתומות עליו היא הרשות הפלסטינית.

מאחורי המילים המבולבלות, ההכרזות הסתומות והמשפטים המעגליים מסתתרת אמת אחת ברורה: לפיתרון שתי המדינות, שדוגלות בו כל המפלגות מהמרכז ועד השמאל בישראל, אין אף אלטרנטיבה מימין. האם זה מופרך לצפות שלמחנה הימין, ששולט בישראל כבר שנים, תהיה תוכנית ברורה, חזון כלשהו לעתיד המדינה? הימין יכול לצווח "שמאלנים" כמה שהוא רוצה, אבל כדאי שיחליט קודם בעצמו באיזה פיתרון הוא מאמין. בינתיים, נראה שממשלת נתניהו תמשיך להסתפק בהצהרות סמליות וריקות מתוכן, באמירות מטושטשות ובזיגזוג אידאולוגי בלתי נגמר.

לראיון של מירי רגב: http://bit.ly/2Cx6SOt

לקריאה על הסכם ENI CBCMED עם האיחוד האירופי: http://bit.ly/2CviPnL

למאמר על תוכנית המדינה האחת של הימין באתר "מולד": http://bit.ly/2Cl29lh