משחק ברכבות


מתי בפעם האחרונה ראיתם שר בממשלה מאיים במשבר קואליציוני על נושא מהותי למשרדו או לחיי האזרחים?

בסוף השבוע שר הבריאות יעקב ליצמן מיהדות התורה החליט להתפטר בעקבות עבודות התחזוקה ברכבת בשבת. כבוד השר הוסיף כי הוא "מאוכזב" מעצמו שלא הצליח למנוע את חילול השבת ונטש את עבודתו במשרד עליו הוא אחראי במצטבר למעלה מחמש שנים. בינתיים, ראש הממשלה לא ממהר למנות לשר המתפטר מחליף, והחליט להוסיף את תיק הבריאות לעצמו יחד עם שורת התפקידים שלו כראש הממשלה, שר חוץ ושר החוץ ונחקר קבוע.

בעוד שעבודות תחזוקת הרכבת בשבת מסעירות את נפשו של ליצמן, נדמה שהוא פחות נסער או מוכן להיאבק ולאיים בהתפטרות בנושאים אחרים הנוגעים לתחום אחריותו ולמערכת הבריאות בישראל, שמצבה הולך ומידרדר, ועלול להגיע לכדי "יום כיפור של מערכת הבריאות", כפי שטען בפברואר מנכ"ל קופת חולים מכבי, רן סער.

אז במדינה מתוקנת, הנה כמה מאבקים שהיה כדאי לשר הבריאות לנהל לפני המאבק נגד עבודות הרכבת בשבת:

תוספת תקציב ציבורית וצמצום הרפואה הפרטית: ההוצאה הציבורית על בריאות בישראל היא נמוכה למדי ביחס למקובל במדינות ה- OECD ועומדת על 7.4 אחוז מהתוצר הגולמי לעומת 8.9 אחוז מהתוצר במדינות הארגון (בסוף 2007 היינו קרובים לממוצע הארגון על הוצאה ציבורית). ההוצאה הציבורית בישראל למשל, עומדת על מחצית ממה שמקובל להוציא בגרמניה. אם כך, זה לא מפתיע שישראל מדורגת באחד המקומות הגבוהים בשיעור ההוצאה הפרטית על בריאות – 39 אחוז מהתוצר לעומת 27.5 אחוז בממוצע במדינות ה- OECD. "כולם מבינים ויודעים שהתשתיות נשחקות", אמרה לאה ופנר, מזכ"לית הסתדרות הרופאים הישראלית, בכנס בפברואר האחרון. "למדינה יש מספיק כסף...אך בסופו של יום, אף אחד לא משקיע את הכסף בבריאות. בשנים האחרונות, הבריאות ירדה מסדר היום הציבורי", הוסיפה. בעוד הרפואה הציבורית מתמוטטת וזו הפרטית מתחזקת, מתרחבים הפערים בגישה לבריאות בין עשירים ועניים, מי שיכולים להרשות לעצמם טיפולי רפואה פרטיים, ומי שנאלצים להסתמך בקושי על מערכת קורסת ומוחלשת.

פתרון בעיית כוח האדם: שיעור הרופאים והאחיות במערכת הבריאות הישראלית נמוך משמעותית מבמדינות ארגון ה-OECD וישנו חשש ממשי למחסור באנשי מקצוע בעתיד הקרוב. שיעור האחיות בישראל עומד על 4.9 אחיות לאלף אזרחים – לעומת 9.8 ב- OECD, ושיעור בוגרי לימודי הרפואה עומד על 5.5 בוגרים לכל מאה אלף איש לעומת 12.1 בוגרים בארגון. המגמות לעתיד לא נראות אופטימיות במיוחד: שיעור בוגרי לימוד בסיעוד עומד על 16.8 למאה אלף בלבד (לעומת, למשל, 63.4 למאה אלף בארה"ב) וישנו חשש אמיתי ממחסור ברופאים (שכן כרבע מהרופאים כיום מעל גיל 65 ועומדים לפרוש).

הצלת מערכת הבריאות בפריפריה והשוואתה לתנאים במרכז הארץ: ההבדלים בין שירותי הבריאות הקיימים בין המרכז לפריפריה בישראל הם אדירים, הן בשיעור כוח האדם הזמין, מספר המיטות והמכשור הקיים. בעוד שבירושלים ובת"א יש בין 2.2 ל- 2.5 מיטות לאלף איש, במחוז הדרום הנתון הוא 1.3 מיטות בלבד ובצפון 1.5. בצפון יש בממוצע 2.2 רופאים מומחים לאלף איש לעומת 4.7 בת"א, ו- 3.3 בירושלים. כמו כן יש הבדלים משמעותיים בהיצע מיטות האשפוז (2.495 לאלף נפש בתל אביב לעומת 1.482 צפון ו- 1.362 בדרום) שלא יהיה ספק, הפערים הללו מתגבשים לכדי פערים בתוחלת החיים: לפי נתונים של משרד הבריאות, יש פער של בין שש לשמונה שנים (!) בתוחלת החיים בין תושבי הגליל המערבי לתושבי מרכז הארץ.

קיצור תורים: אחד הפערים המשמעותיים בין מרכז לפריפריה הוא זמני המתנה לטיפולים רפואיים, כשבדרום ובצפון זמני ההמתנה ארוכים משמעותית, בעיקר עקב משאבים מצומצמים. מטופל בבית חולים בחיפה, למשל, יחכה שלושה שבועות, למשל, לניתוח להחלפת מפרק ירך לעומת מעל לשנה בדרום. זמני ההמתנה בדרום הארץ, למשל, לטיפולים שגרתיים, גבוהים בממוצע ב-44 אחוז מהממוצע הארצי, לפי דו"ח של מרכז טאוב.

תוספת מיטות אשפוז: תפוסת המיטות בבתי החולים בישראל – מהגבוהה במדינות ה-OECD – עומדת על 94.3 אחוז, כאשר לדעת מומחים אין על שיעור התפוסה לעלות על 85 אחוז. העומס והתפוסה הגבוהה מעמיסים על המערכת ופוגעים באיכות הטיפול הניתן. בעוד שבקרב המדינות המערביות ישנן בממוצע 3.6 מיטות לאלף איש – בישראל השיעור הוא 2.3 לאלף איש בלבד.

אבל כנראה שכל הסוגיות הלאומיות הדחופות האלה יצטרכו לחכות בסבלנות עד לסיום קרבות השבת. ממש כמו זקנה במסדרון המחכה לתור לניתוח החלפת מפרק.

לקריאה נוספת על פערי תוחלת החיים בין מרכז לפריפריה בוואלה, לחצו כאן: https://goo.gl/d8dFqN

לקריאת דו"ח של מרכז אדווה על מדיניות הבריאות בישראל והפערים הקיימים בגישה לשירותי הבריאות, לחצו כאן: https://goo.gl/n2SzkN

לקריאת נתונים נוספים על מצב הבריאות בישראל לעומת יותר מדינות ה- OECD בכלכליסט, לחצו כאן: https://goo.gl/TLtXoS