ראש ממשלת האוריגמי


היום כבר ברור לכל שהיה אפשר למנוע את מחדל המגנומטרים ולחסוך בחיי אדם. ככה זה כשיש לנו ממשלה וראש ממשלה שכל מה שהם יודעים זה קודם להתנפח ולהצהיר הצהרות בומבסטיות ולבסוף להתקפל נוכח המציאות. למעשה, זו ממש לא הפעם הראשונה שנתניהו מנפח את החזה, יוצר פיאסקו של קבלת החלטות מוטעית שכל מטרתה להרשים את בוחרי הימין - ואז מתקפל אל מול המציאות.

ראש ממשלה שנבחר על הבטחות מיטוט החמאס וסיים כאשר והוא מקיים משא ומתן ישיר עם החמאס בצוק איתן, עם שר בטחון שהצהיר שיחסל את הנייה תוך 48 שעות,  מוכיחים שוב ושוב שלפוליטיקאים מימין יש בעיקר סיסמאות קליטות אבל אין אחיזה במציאות. שוב ושוב מגלים הפוליטיקאים הפזיזים שהמציאות יותר מורכבת מעוד טוקבק או ציוץ בטוויטר.

לצערנו בין זיגזוג אחד למישנהו, ובדרך בין עוד הכרזה וההחלטה הפזיזה ושלב ההתקפלות הבלתי נמנע  של נתניהו מדינת ישראל משלמת מחיר כבד בחיי אדם, בביטחון, ביחסים הדיפלומטיים ובכלכלה ובשיסויי חברתי.



כל הזיגזגים של נתניהו:




  1. העברת חברון לפלסטינים כפיצוי על מנהרת הכותל- ב-1996, הקדנציה הראשונה שלו בראשות הממשלה, פתח נתניהו מנהרות מתחת להר הבית בהחלטה פזיזה והכריז מיד שזהו סלע קיומנו. בתגובה פרצו מהומות בגדה המערבית. באירוע זה נהרגו 17 חיילי צה"ל וכמאה פלסטינים, ונפצעו נוספים. היה זה מבחן המנהיגות האמיתי הראשון של נתניהו, שכרגיל שהה בכלל באותו זמן באירופה. נשיא ארה"ב דאז, ביל קלינטון, מיהר לקרוא לנתניהו ולערפאת לפסגה בוושינגטון שהביאה להפסקת האלימות והתחילה את הדרך לחתימת "הסכם חברון" בינואר 1997. בהסכם נסגה ממשלת נתניהו מרוב שטחה של העיר חברון.


  2. ניסיון ההתנקשות הכושל בחאלד משעל ושחרור אחמד יאסין - ב-1997 אישר ראש הממשלה נתניהו למוסד להתנקש בחייו של ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל, בירדן. הניסיון לא צלח. שני סוכני מוסד שהתחזו לאזרחי קנדה בעמאן התיזו רעל לכיוונו של משעל, שאמנם נפגע ממנו אך הצליח להימלט. שני הסוכנים נעצרו. כדי לשחררם ולמנוע מהם עונש מוות בירדן ובלחץ חוסיין מלך ירדן, שלח נתניהו  את ראש המוסד דאז לפגוש את חוסיין מלך ירדן. ופקד עליו "לוותר על הכול" בשביל הצלתו של משעל. הסם נוגד הרעל הועבר לירדנים וחייו של משעל ניצלו. הכישלון גרר השלכות דיפלומטיות: יחסי ישראל-ירדן וישראל-קנדה (המוסד השתמש בדרכונים קנדים מזויפים למשימה) נפגעו באופן חמור. בשביל להחזיר את סוכני המוסד לישראל נאלץ נתניהו לשחרר את השייח' אחמד יאסין, מנהיג החמאס שהיה כלוא בישראל, וכ-70 אסירים פלסטינים נוספים. שחרור השייח יאסין נחשב אחד מהישגיו הגדולים ביותר של החמאס וחיזק מאוד את כוחו.


  3. שחרור יותר מאלף מחבלי חמאס בתמורה לגלעד שליט - באוקטובר 2011 חתם בנימין "חזק מול החמאס" נתניהו על עסקת שליט, במסגרתה התקבלו דרישות החמאס במלואן ושוחררו 1,027 אסירים ועצירים ביטחוניים שהיו כלואים בישראל תמורת שבוי צה"ל החייל גלעד שליט. בין האסירים נכללו 280 מחבלים שנשפטו למאסרי עולם על תכנון וביצוע פיגועי טרור ורצח בישראל. מדובר בסיבוב פרסה די קיצוני, כיוון שרק כמה חודשים קודם לכן אמר נתניהו ששחרור מחבלים הוא "סיכון נפשות, עידוד חטיפות נוספות ומעשי רצח מצד המשוחררים ויצירת גרעין הנהגה לטרור נגד אזרחי ישראל". למה פתאום שינה ראש הממשלה את דעתו? התשובה מורכבת משתי מלים: המחאה החברתית. נתניהו פשוט חשש לכסאו וניסה למסמס אותה. אגב, המחבלים ששוחררו במסגרת העסקה סייעו לתכנן את חטיפת שלושת הנערים ב-2014 והיו מעורבים בפיגועים אחרים.


  4. שחרור עוד אסירים פלסטיניים ב-2013 -במסגרת המו"מ להסדר מדיני עם הפלסטינים ב-2013, אישר נתניהו לשחרר עשרות אסירים פלסטינים, מרביתם מחבלים עם דם על הידיים. בהמשך הסתבר שהוא גם חתם על  הסכם סודי עם הבית היהודי, שיתמכו בשחרור תמורת הפשרת הבנייה בגדה המערבית. זה נגד בחריפות את הצהרותיו הלוחמניות של נתניהו ב-2008 כשהיה יו"ר האופוזיציה ואמר ש"חציית הקו של שחרור מרצחים הוא חצייה מאוד מסוכנת במלחמה נגד הטרור… לא נכנעים לטרור…". נתניהו גם כתב בספרו "מלחמה בטרור" כי "נקודת המוצא למאבק נגד הטרור היא הסירוב הגמור להיכנע לתביעותיו, בצד החלטה אמיצה להילחם בו עד חורמה".


  5. מו"מ על הפסקת אש עם החמאס בצוק איתן-  ב-2014, בשיא מבצע צוק איתן (בו נהרגו יותר מ-70 ישראלים ויותר מ-2,000 פלסטינים), הצהיר נתניהו שוב ושוב שישראל לא תנהל מו"מ תחת אש. מסתבר שבמקביל, הוא קיים במשך שבועות משא ומתן ישיר עם חמאס על הפסקת אש - תחת אש. אגב, דו"ח מבקר המדינה שפורסם ב-2017 קבע כי נתניהו נהג באופן בלתי אחראי כשלא בדק את האפשרות לבצע צעדים מדיניים מול עזה לפני פרוץ המבצע והטיל ספק גם בקבלת ההחלטות של הקבינט בראשות נתניהו סביב הטיפול במנהרות. איום המנהרות לא הוסר בסיום המבצע, מה שלא הפריע לנתניהו לחתום על הסכם הפסקת אש עם החמאס למרות הצהרותיו החוזרות ונשנות.


  6. תשלום פיצויים למשפחות משתתפי המרמרה- במאי 2010 ניסתה שייטת 13, בהוראת נתניהו, להשתלט על ספינת המאווי מרמרה שיצאה מטורקיה ועליה פעילים פרו-פלסטיניים ששמו לעצמם למטרה להגיע לעזה. החיילים נתקלו בהתנגדות קשה והוכו על ידי חלק מהפעילים, שלפי ישראל היו שכירי חרב. בעימות המזוין שהתפתח על הסיפון נורו למוות 9 פעילים ו-20 נוספים נפצעו. עשרה חיילי צה"ל נפצעו. תוצאות המשט הביאו לפריצת משבר דיפלומטי בין ישראל לטורקיה שדרשה לשווא כי ממשלת ישראל תתנצל, תסיר את המצור מעזה ותשלם פיצויים למשפחות ההרוגים. בניגוד להצהרותיו הלוחמניות כי ישראל לא תתנצל בפני הטורקים, ב-2016 הסכים נתניהו לבסוף לשלם פיצויים בסך 20 מיליון דולר למשפחות הרוגי המשט הטורקי. אגב, דו"ח מבקר המדינה על המשט שיצא שנתיים אח"כ מתח ביקורת חריפה על התנהלות הדרג המדיני, וקבע כי תהליך קבלת ההחלטות היה לקוי, הדיונים היו חפוזים ושטחיים, המטה לביטחון לאומי (מל"ל) מודר, ולא היתה התייחסות לתרחישי קיצון של עימות אלים. הגורם האחראי, לפי המבקר, היה ראש הממשלה בנימין נתניהו. מבקר המדינה הצביע על כך שלמרות שנתניהו הבין כי מדובר באירוע חריג בהיקפו והיה מעורב באופן אישי בהיערכות אליו, הוא לא הצליח להבין  כי עצירת המשט בכוח עלולה להביא לעימות אלים על סיפון ה"מאווי מרמרה", שיגרור הרוגים ופצועים רבים.


  7. פגיעה ביחסים עם ארה"ב בעקבות נאום הקונגרס נגד הסכם הגרעין האיראני- ב-2015 התייצב נתניהו בקונגרס האמריקאי לנאום נגד הסכם הגרעין המתגבש עם איראן - על אף התנגדות של הממשל האמריקאי. "זה הסכם רע. מאוד רע. עדיף לנו בלעדיו", אמר נתניהו. הנאום, שנתפש כהתערבות קשה בענייניה הפוליטים של מדינה אחרת, היה לא פחות מיריקה בפרצופה של המפלגה הדמוקרטית בכלל ושל נשיא ארה"ב דאז ברק אובמה , שביקר בחריפות את הופעת נתניהו ואמר שאם זה היה הפוך והוא היה מגיע לכנסת כדי לקדם עמדה המנוגדת לעמדתו של ראש הממשלה - בישראל היו זועמים. מן הסתם, התיזמון של הנאום - שבועיים לפני הבחירות - היה הגורם המכריע בהחלטת נתניהו לסכן את יחסי ישראל  עם ארה"ב. כזכור, הסכם הגרעין נחתם בסוף עם או בלי אישורו של ביבי - ואז זכה לשבחים מצה"ל.


  8. סגירת רשות השידור ופתיחת תאגיד השדיור הציבורי - לאחר שנים בהן נקלעה רשות השידור לקשיים יזם השר ארדן בשנת 2014 את סגירתה והחלפתה בתאגיד שידור חדש. בהתחלה נתניהו תמך ביוזמה של ארדן שעלותה כ-350 מיליון ש"ח והדגיש כי "הרפורמה ברשות השידור חיונית", לאחר מכן עמד על כך שיהיה גוף שידור ציבורי חדש וגם העביר את הצעת החוק לסגירת הרשות. ב-2016 נתניהו הפתיע את כולנו כשחתם עם יו"ר ההסתדרות אבי ניסקורן על דחיית מועד הקמת התאגיד בשנתיים והוסיף מאוחר יותר שהתאגיד "חמק לו מתחת לרדאר" בצוק איתן. בדצמבר 2016 הוא כבר הודה ש"אין זה סוד שאני לא רוצה שהתאגיד יקום". במארס 2017, נתניהו כבר נסוג סופית ויצר משבר קואליציוני שכולנו זוכרים היטב. קודם הוא אמר שזה בגלל "דאגתו" לעובדי רשות השידור (שאותם הוא השווה לחמאס לפני הבחירות), אחר כך הוא טען שגוף השידור החדש מעסיק תומכי מחבלים ולבסוף הלך על הספין האהוב עליו וטען שעובדי התאגיד שמאלנים. ובסוף, כמו תמיד, נתניהו התקפל. התאגיד הוקם והוא משדר מזה חודשים.