כל הגז - בלי לקדוח


היום אושר בקבינט המדיני-ביטחוני מתווה הגז הסודי של ממשלת נתניהו. ברור לכם שזה נושא חשוב מאוד, אבל אין לכם באמת מושג מה רוצים מכם עם כל הגז הזה? בדיוק בשבילכם הכנו מדריך מקוצר לפרשת הגז טבעי

1) על מה כל המהומה בעצם?

ב-2009 נמצא מאגר גדול של גז טבעי בשטח הימי של ישראל ("תמר"). ב-2010 נמצא מאגר נוסף ("לויתן"), שהוא מהגדולים בעולם והגדול ביותר בים התיכון. השווי המשותף שלהם מתקרב לסכום של - תנשמו עמוק - טריליון שקל (אלף מיליארד).

לא מדובר בגז לבישול, אלא בגז שממנו מפיקים אנרגיה זולה ונקייה, כלומר חשמל. והגז הזה, כמו כל משאב טבע, שייך על-פי חוק לאזרחי ישראל. איך יכולים תאגידי הגז לקנות אותו, אם הוא שלנו? זה עובד כמו השכרה של משרד: מי ששוכר משרד מרוויח כסף מהעסקים שהוא עושה בתוכו, אבל המשרד עצמו איננו שלו. כך שהגז אינו שייך לחברות - עליהן לשלם על השימוש בו מסים ותמלוגים, והמדינה היא שמחליטה מה ייעשה בו.

עד כאן הכל טוב ויפה, אז מה הבעיה? שבתהליך מעוות – ששילב רשלנות מצד הממשלה וערמומיות מצד היזמים - המדינה נתנה לשותפות שבשליטת שני תאגידים בלבד זיכיונות להפיק ולמכור את רוב הגז: חברת "נובל אנרג'י" האמריקאית ו"דלק קידוחים" של יצחק תשובה.

התוצאה: כל שדות הגז שלחופי ישראל נמצאים בשליטת אותה קבוצה, מה שאומר שתאגידי הגז יכולים להעלות מחירים כמה שרק ירצו – ועושים את זה: הרי אין ולא תהיה להם שום תחרות. כבר היום "נובל אנרג'י" עושה עלינו סיבוב, ומרוויחה מהמאגר הראשון פי שניים מהמקובל בעולם. הרווחים שלה נעים בין 1.5 מיליארד דולר ל-1.75 מיליארד דולר בשנה, והיא עצמה מודה שמדובר באחד הקידוחים הכי רווחיים שלה.

2) איך נוצרה הבעיה?

זהו סיפור על ראש ממשלה שנכנע שוב ושוב לטייקוני הגז: מצד אחד הוא לא טיפל במונופול שנוצר ומנע תחרות, ומצד שני בחר לא להטיל שום פיקוח על המחיר שבו יימכר הגז לצרכנים ישראלים. בקיצור, הגז הוא שלנו, אבל בגלל נתניהו אין לממשלה כמעט שום השפעה על המחיר שבו ימכרו לנו, האזרחים, את הגז.

הפוליטיקאים בישראל נתונים במשך שנים ללחץ כבד של לוביסטים שעובדים בשירות חברות הגז: כבר ב-2010 גילה יובל שטייניץ, היום שר התשתיות והממונה על הגז, כי אוים על-ידי תאגידי הגז: "חששתי שבאמת יחסלו אותי", הודה. שלי יחימוביץ' סיפרה השבוע שתשובה עצמו ניסה לקנות את שתיקתה באמצעות קרן של 100 מיליון שקל. ראש הממשלה, מצדו, מנהל יחסים אישיים קרובים עם תשובה, אחד מאנשי העסקים החזקים בתולדות המשק הישראלי.

התוצאה: לא נשאר מי שירסן את המונופולים. לשם השוואה, ברוב העולם המערבי הגז מופק בכלל על-ידי המדינה. בישראל, לעומת זאת, רישיונות הקידוח והמכירה הועברו לידי קבוצה אחת ויחידה, ללא שום הגבלות רציניות. פלא שהעניינים יצאו משליטה?

3) איך היה אפשר לפתור את הבעיה?

נתניהו מדבר מתחילת הקריירה הפוליטית שלו על החשיבות של תחרות כלכלית, אבל משום מה, דווקא כשמדובר בעסקה הגדולה והחשובה ביותר בתולדות כלכלת ישראל, הוא פועל בדיוק להפך: פתאום הוא הלוביסט הכי נאמן של המונופולים. תכלס, בשלב הנוכחי כבר מאוחר מדי להכניס תחרות רצינית לשוק הגז. מה שצריך לעשות זה להתייחס אל "נובל" ו"דלק" בדיוק כמו שהן - כלומר, מונופול - ולהפעיל את הכלים שיש ברשות המדינה במטרה לשמור על האינטרס הכלכלי של אזרחי ישראל. למשל? להטיל פיקוח מיידי על מחירי הגז ולחתוך אותם בחצי, כדי שיתיישרו עם המחירים בעולם שרק הולכים ויורדים. אבל נתניהו העדיף, שוב, לוותר בשמכם על הכסף שלכם.

אגב, חשוב להדגיש שחברות הגז כבר החזירו את ההשקעה שלהן בחיפוש ובפיתוח המאגרים. למעשה, הרווח שלהן היה נשאר עצום גם אם נתניהו היה מחליט להטיל עליהן פיקוח. עלות ההפקה של יחידת גז היא חצי דולר. היום הם מוכרים לנו כל יחידה כזו ב-5.7 דולר ומעלה. הרווח היה נותר גדול גם אם מחיר יחידת גז היה עומד על 3-4 דולר. הנתונים האלה מבטיחים שכל איום מצד החברות לקום וללכת מכאן אינו אלא איום סרק.

4) מה ביבי עשה עם זה?

א. קודם כל - חיכה. 6 שנים אחרי שגילו את "תמר" ו-5 שנים אחרי שגילו את "לוויתן", עוד לא נפתרו שאלות בסיסיות ביותר לגבי תנאי הרישיון שהיו אמורות להיסגר כבר מזמן. הזמן שחלף אפשר לתשובה להשתלט על לא פחות מ-90 אחוז (!) ממאגרי הגז שלנו, ולקבוע מחירים מופקעים.

ב. גרם לפיטוריו של פרופ' דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים והאדם היחיד בממשלה כולה שניסה לעצור את מונופול הגז. על-פי חוק, הממונה על ההגבלים אמור לפעול באופן עצמאי לגמרי ובלי שום תלות בממשלה. מה עשה נתניהו? פשוט גרם לו להסתלק. אחרי שסילק מדרכו את גילה ואחרי שכחלון הודיע פתאום שהוא לא יכול לעסוק בענייני גז (בגלל החברות עם המיליארדר קובי מימון שמושקע במאגרים), נותרנו עם מגן רעוע אחד בינינו לבין המונופול: בנימין נתניהו, שמאותו רגע ואילך נכנע כמעט לכל מדרישות הטייקונים.

ג. ליתר ביטחון, כדי שלא תתעצבנו יותר מדי, נתניהו הסתיר את מתווה העסקה גם מהכנסת וגם מהאזרחים. איך התקבלו ההחלטות בנושא הגז? מי יודע, נתניהו דאג שלא יהיו פרוטוקולים. איך בכלל נראית התוכנית הרשמית של הממשלה? מי יודע, נתניהו דאג להעביר את הדיון בה לקבינט המדיני-ביטחוני - למרות שמדובר בנושא חברתי-כלכלי - כדי שהעסקה הרופסת שלו עם תאגידי הגז תישאר חסויה. כנראה גם הוא יודע שיש לו הרבה מה להסתיר.

ד. לקינוח, נתניהו ויתר על התחרותיות שהוא אוהב כל כך, והעניק למונופול הגז שלל פינוקים על חשבוננו: דחיית תשלום מס על הגז עד שנת 2021 (!), למשל, וויתור על פיקוח ממשלתי על מחירי הגז. מה חברות הגז ייתנו לנו לנו בתמורה? הבטחה - כן, אתם קוראים נכון - "להשתדל" שלא להפקיע מחירים. נשמע מבטיח, נכון? לא רק זה: נתניהו סבור כנראה שעוד לא התחנפנו מספיק למונופול הגז, ולכן המדינה תסייע לקזז את חובותיו.

5) היום אושר מתווה הגז בקבינט המדיני-ביטחוני. מה יהיו ההשלכות?

המשמעות הכלכלית של מתווה נתניהו היא שתאגידי הגז יוכלו לעשות עם המחירים מה שבא להם - אין תחרות, אין פיקוח ממשלתי, אין ראש ממשלה שמתעקש על האינטרסים של האזרחים. על הרפיסות הזו נשלם כולנו במחירי החשמל, במחירי המזון ובעצם, כמעט בכל מוצר שאנחנו רוכשים ביומיום.

למה? קודם כל, לגז יש השפעה על חשבון החשמל החודשי שלכם, ואפשר היה להפחית אותו במאות שקלים בחודש. שנית, מחיר הגז משפיע על המחיר של כל דבר שמיוצר בישראל, כי הוא משפיע על עלות הייצור. כלומר, הפקעת מחירי גז תאפשר למונופול ההרסני לחסל מפעלים. חברת החשמל, למשל, היא לקוחה מספיק גדולה כדי לנהל מול חברות הגז משא ומתן, אך מפעלים קטנים יותר לא יכולים להרשות לעצמם להתנגד לחברות הגז או אפילו להתבטא נגדן, מחשש להתנכלות ונקמה. מסקנה: גם הצרכנים וגם התעשייה הישראלית עומדים לספוג את מחיר העסקה.

אבל זה לא רק עניין כספי. נתניהו יצר פה, למעשה, מפלצת כלכלית שכמותה לא נראתה עדיין במשק הישראלי. מדובר בריכוז עצום וחסר תקדים של עושר בידיים של שתי חברות בלבד. מפלצת כזו תוכל להפעיל לחצים חסרי תקדים על הפוליטיקה בישראל – אפילו גדולים מאלה שהיא מפעילה היום. זוכרים את האיומים על שטייניץ? את הניסיונות לשחד את יחימוביץ'? בעתיד הצפוי לנו, תאגידי הגז יוכלו להעביר כמעט כל החלטה שתיטיב איתם, והאינטרסים שלהם ושלנו – אם זה לא היה ברור – מנוגדים ברוב המקרים. חשוב להבין כי הלחצים האלה לא חייבים להיות קשורים רק לתעשיית הגז: יצחק תשובה מחזיק במגוון עצום של חברות (חברות נדל"ן, ביטוח, בתי השקעות, ייבוא רכב, ייצור מזון, התפלת מים ועוד ועוד). כעת יהיו בידיו מנופי לחץ עצומים במסדרונות הממשלה והכנסת כדי להשיג כל מה שרק יבקש. ככה נראה משאב טבע שהופקר על-ידי ממשלה חלשה ופחדנית, שלא רואה את העתיד של האזרחים שלה ממטר.