נתראה במקלטים


ניסוי הצופרים שנשמע היום ברחבי הארץ היה מאוד מרשים, ומסתמן שאחרי שנים של לחימה מדינת ישראל יודעת להפעיל צופר. אבל אם כבר מתרגלים מלחמה, כמעט שנה אחרי צוק איתן - אולי היה כדאי לערוך ישיבת הפקת לקחים מהמבצע? להעביר את הכספים שהובטחו ליישובי הדרום? לשלם למילואימניקים את הפיצוי שמגיע להם? או, לכל הפחות, לעשות משהו כדי לנסות למנוע את אזעקת האמת הבאה?

פיצויים למילואימניקים – אין

82,201 חיילי מילואים עזבו את החיים שלהם ויצאו לחודשים של לחימה וסיכון חיים במבצע צוק איתן, שעלה לישראל ב-67 חיילים ו-5 אזרחים הרוגים, כשהם סומכים על המדינה ששלחה אותם שתפצה אותם על אובדן ההכנסות. בתחילת אוגוסט 2014, הזדרזה ממשלת נתניהו לאשר את הקמת "הקרן להוקרה, סיוע ותגמול לחיילי מילואים שגויסו במבצע צוק איתן". שם יפה, נכון? שלושה חודשים לאחר מכן, התברר שאף אחד מהמילואימניקים לא קיבל מהמדינה שקל.

הממשלה המשיכה להתנהל בעצלתיים, עד שבינואר האחרון התברר כי מתוך 30 מיליון שקל שהוקצו לטובת הקרן לפיצוי חיילי מילואים, שולמו לחיילים – תחזיקו חזק – מיליון וחצי שקלים בלבד. וזה לא הסוף: גם מי שכבר זכו לקבל פיצוי מהקרן על ימי הלחימה הארוכים, גילו ש-42 ימי לחימה שלהם שווים מבחינת המדינה 920 שקלים – או בחישוב מהיר, 21 שקלים ליום. "יש לי חבר שקיבל פיצוי של 400 שקל", העיד רס"ן במיל' יונתן קורן, "וחבר נוסף שקיבל תלוש עם 80 שקל, וגם מזה לקחו לו 25 אחוז מס הכנסה". אפשר להתווכח על איך נראית הוקרה, אבל לא על איך חיילי המילואים בישראל ירגישו בפעם הבאה שימצאו צו 8 בתיבת הדואר.

פיצויים לתושבי הדרום – אין

מבצע צוק איתן נפתח בתחילת יולי 2014. בסוף יולי כבר הכריזה הממשלה על תוכנית פיצויים נרחבת לרשויות בדרום: סיוע לרשויות המקומיות, הצטיידות במיגוניות נוספות, תגבור שירותי רווחה ובריאות, חיזוק התיירות ותמיכה בתושבים ובעסקים. ראש הממשלה הצהיר אז: "נביא ביום ראשון חבילת סיוע גדולה מאוד לתושבי עוטף עזה ובהמשך גם חבילת סיוע כללית לדרום כולו. המחויבות שלי לדרום היא עמוקה מאוד".

אבל חודש אחרי המילים היפות, הגיעו סימנים ראשונים לכך שלא עומד מאחוריהן הרבה. איתמר שמעוני, ראש עיריית אשקלון, החרים מפגש מתוקשר של נתניהו עם נציגי הדרום, במחאה על כך שערי הדרום, שנפגעו קשות בצוק איתן, לא מקבלות תמיכה. "התשובה של ממשלת ישראל לתושבים שחיו חודשיים תחת מלחמה צריכה להיות עדיפות לאומית להשקעות בתשתיות, צמצום פערים, בנייה", הוא הסביר, "אבל כאן במדינה קורה בדיוק ההפך. יום אחרי המלחמה אני מוצא את עצמי רודף אחרי משרדי הממשלה ומתחנן לסיוע לשיקום העיר. זאת דרך לא מתקבלת על הדעת".

לא רק זה: בתחילת אוקטובר עלתה הצעה מפתיעה חדשה בממשלת נתניהו: קיצוץ הטבות המס בפריפריה, רק חודשיים אחרי שנגמר המבצע יישובי הדרום ספגו פגיעה כלכלית קשה. הגיוני, לא? רק לחץ אינטנסיבי מצד ראשי הרשויות בדרום עצר את הקיצוץ. בסוף אוקטובר כבר התברר שכספי המיגון, 350 מיליון שקל ליישובי עוטף עזה שנועדו לממן מיגון, שיפוץ מקלטים והפעלת צוותי חירום, פשוט לא הגיעו. טוב, זה לא עניין כל כך דחוף.

בסיכומו של עניין, עד היום – כמעט שנה מאז סיום מבצע צוק איתן – רוב תושבי הדרום עדיין ממתינים לכספי הפיצויים שהובטחו להם בהצהרות הוקרה מתחנפות. "תושבי הדרום לא השתכנעו שהמדינה תסייע בשיקום הנזק הכלכלי ותעזור בשיקום היישובים, שכן למרות ההבטחות במהלך ימי המבצע - רובם עדיין ממתינים לכספי הפיצויים", מעיד שמוליק ריפמן, יו"ר מרכז המועצות האזוריות בישראל. "לא לפיצויים מצוק איתן. לפיצויים מעופרת יצוקה הם עוד מחכים".

מה קרה לכסף? ישיבת ועדת הכספים מדצמבר 2014 שיקפה יפה את סדר העדיפות של הממשלה בישראל: באדיבות ניסן סלומיאנסקי, אז יו"ר הוועדה, זכו דווקא תושבי ההתנחלויות ומפוני גוש קטיף לפיצויים מרשימים בלמעלה מ-178 מיליון שקל: 47 מיליון שקל עבור מענקים ביטחוניים בשטחים, 33 מיליון שקל עבור התיישבות צעירה בשטחים, 30 מיליון שקל לפיתוח יישובי מפוני גוש קטיף, 67.4 מיליון שקל למנהלת תנופה להשלמת הטיפול במפוני גוש קטיף, ועוד מיליון שקל למשרד הביטחון בגין פרויקט מאיץ החלקיקים באוניברסיטת אריאל, עניין בהול לכל הדעות. באותה ישיבה ממש נאלצו בעוטף עזה להסתפק בפחות מ-23 מיליון שקל: 15.9 מיליון למרכזי חוסן ביישובי הדרום, ועוד 7 מיליון למכללות טכנולוגיות בעוטף עזה (סכום שיצטרכו לחלוק עם כלל המכללות הטכנולוגיות בישראל).

לקינוח ההבטחות הריקות, השקרים הנאים וההזנחה הכללית, יכלו יישובי הדרום להתנחם בכך שממשלת ישראל שמה פס על מחאתם, והורתה לצה"ל לעזוב את השמירה על היישובים. כשהגיעו תושבי עוטף עזה לצעוק נגד ההחלטה בוועדת הכנסת, הרגיע אותם ח"כ מוטי יוגב מהבית היהודי, והסביר שמגיע להם לסבול – כי תמכו בהתנתקות.

הפקת לקחים – אין

אולי ביטול השמירה ביישובים ומימון המיגון שלא הגיע לא היו כל כך חמורים, אם הייתה לתושבי עוטף עזה סיבה להאמין שצוק איתן לא יחזור על עצמו תוך שנתיים לסיבוב נוסף. בפועל, אפילו ההליך הבסיסי של הפקת לקחים מצוק איתן מתעכב, בגלל הקרקס המתמשך סביב מינויים, פיטוריהם ומינויים מחדש של שרי הממשלה לתפקידים שונים ומשונים. התוצאה: ועדות הכנסת שותקו במשך חודשים, והדיונים בוועדת החוץ והביטחון, בין השאר על לקחי צוק איתן, נדחו עד להודעה חדשה. לא דחוף, נכון? חמאס יחכה. גם הדו"ח של ועדת החוץ והביטחון על המבצע לא פורסם בינתיים, קודם כדי לא להשפיע על הבחירות, ועכשיו כי לאף אחד לא בוער.

אולי כדאי להתחיל להיערך לסיבוב האלים הבא, שבהיעדר כל כיוון להסכם מדיני – לכולם ברור שיגיע.

ניסיון למנוע את המלחמה הבאה – פחחח

תושבי הדרום, בצדק, חוששים שהאש תתחדש ולא מבינים מה התוכנית של ראש הממשלה לחיי הילדים שלהם בשנים הקרובות. יו"ר מועצת אשכול, חיים ילין, הודיע כבר עם ההכרזה על תום המבצע: "מדינת ישראל הקריבה 64 חיילים יקרים, מאות פצועים, חודשיים של מלחמת התשה – ובסוף תצא עם הבנות כמו עמוד ענן, שיובילו תוך שנה וחצי לסבב נוסף. אז בשביל מה כל הבלגן הזה? מה היעד המדיני האסטרטגי של מדינת ישראל? פירוז עזה יכול להיעשות על ידי הסכם מדיני. אדון ראש הממשלה, אני אומר לך שאם היית פה יומיים היית מקבל החלטות אחרת".

בינתיים, חשף החודש מפקד פיקוד הדרום, האלוף סמי תורג'מן, את מדיניות הממשלה: "מאז ההתנתקות, למדינה אין יעד שאנו רוצים להשיג ברצועת עזה. היעדים היחידים הם מניעה – למנוע כאוס ומשבר הומניטרי". לסיכום, הוא מתריע: "מדי פעם תהיה מערכה - לא צריכים להיות מופתעים". נרגעתם?