ישראלסטין ביתנו


מצד אחד, הפלסטינים מובילים את סדר היום המדיני של ישראל. מצד שני, פנטזיות סיפוח מטורפות משתלטות על צמרת הליכוד. זה מה שקורה לראש ממשלה שהתוכנית המדינית שלו היא - רגע, מה היא בעצם?

כשמקשיבים לדברים שאומרים קברניטי הליכוד, אפשר לטעות ולחשוב לרגע שישראל באמת מובילה את סדר היום המדיני של עצמה. בפועל, הכרת עצרת האו"ם במדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67', שצפויה לקרות היום, מבהירה שאין סיבה להתרשם מהנאומים מלאי הביטחון העצמי שנתניהו כל-כך אוהב לשאת. האם יש למישהו מושג מהי התוכנית המדינית של מפלגת השלטון? האם מישהו מסוגל להבין איזה אופק היא מציעה לאזרחי ישראל? ובכלל, את מי צריך לקחת ברצינות – את נאומי נתניהו על פתרון שתי המדינות או את הצהרותיהם של כל בכירי מפלגתו על סיפוח השטחים?

מצד אחד, ביבי. ביוני 2009, נשא ראש הממשלה נתניהו נאום מדיני דרמטי באוניברסיטת בר-אילן. בנאום הכיר לראשונה בזכות ההגדרה העצמית הלאומית של הפלסטינים, ואף הביע תמיכה בפתרון שתי המדינות. "בלב חבלי המולדת היהודית חי היום ציבור גדול של פלסטינים. אנחנו לא רוצים למשול בהם, לא לנהל את חייהם, ולא לכפות עליהם את הדגל שלנו או את התרבות שלנו", הצהיר נתניהו. "בחזון השלום שלי חיים בארץ הקטנה שלנו שני עמים חופשיים זה בצד זה, בשכנות טובה ובכבוד הדדי. לכל אחד הדגל שלו, ההמנון שלו והשלטון שלו. ואיש מהם אינו מאיים על הביטחון ועל הקיום של שכנו. נהיה מוכנים, בהסדר שלום עתידי, להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית מפורזת לצד המדינה היהודית”. ראש הממשלה חזר על עיקרי הדברים גם בנאום שנשא בפני הקונגרס האמריקאי במאי הקודם. היום הוא מעדיף שנזכור בעיקר את מחיאות הכפיים.

מצד שני, כל השאר. המנצחים הגדולים של הפריימריז בליכוד השבוע לא חוששים לומר בקול רם את מה שהיה בעבר נחלתן הבלעדית של קבוצות קיצון שוליות. כך, למשל, הצהיר יושב ראש הכנסת, רובי ריבלין (מקום 6 בליכוד), כי כששואלים אותו מה הוא מעדיף "מדינה אחת או חלוקת ארץ ישראל, אני אומר שהסכנה היותר גדולה היא החלוקה" וכי "עדיף שהפלסטינים יהיו אזרחי המדינה, מאשר לחלק את הארץ". גלעד ארדן (מקום 3) קרא באחרונה לסיפוח ההתנחלויות באופן חד-צדדי, דני דנון (מקום 5) קרא רק אתמול בערב להחלת הריבונות הישראלית על ההתנחלויות, וציפי חוטובלי, האישה הראשונה של הליכוד (מקום 9), הכריזה מעל במת הכנסת שבקרוב נעמוד מול מציאות שבה "מדינת ישראל היא זו שתכריז באופן חד-צדדי על סיפוח יהודה ושומרון". גם גדעון סער (מקום 1), מירי רגב (מקום 10), וישראל כץ (מקום 4) מחזיקים בעמדות דומות. היטיב לנסח את הדברים הכוכב העולה, משה פייגלין (מקום 14): "עד שלא נהיה מסוגלים להגיד בפה מלא 'זו ארצנו!' - כן, גם עזה - עד שלא נכריז על ריבונותנו בכל שטחי ארץ ישראל שבידינו, אין לנו שום פתרון אמיתי למצב שם".

אם נתניהו מסכים עם בכירי מפלגתו על הצורך בסיפוח השטחים, איפה הוא בדיוק מצפה שתקום אותה מדינה פלסטינית? ואם הוא חולק עליהם – מה הוא עושה בראש מפלגה שאף אחד מבכיריה לא מקבל את חזונו המדיני? מצד אחד, ביבי. מצד שני, הליכוד. באמצע, כרגיל, אזרחי ישראל.