ראש קטן


כדי להיות בעל שיקול דעת, צריך קודם כל להיות בעל דעת - כלומר, לדעת לאן אתה מתכנן להוביל את המדינה, ואז להנהיג אותה על-פי החזון שלך בזהירות ובאחריות. חצי העשור האחרון של שלטון נתניהו היו ההפך הגמור מזה. האם יש מישהו בישראל שיכול להשיב על השאלה: לאן מוביל אותנו ראש הממשלה?

בימים האחרונים זוכה ראש הממשלה נתניהו לזרם בלתי-פוסק של מחמאות נרגשות משני צדי המפה הפוליטית. "שיקול דעת צונן, איפוק וראייה כוללת", מהללים משמאל. "תבונה מדינית, שיקול דעת, מיומנות ומנהיגות", משבחים מימין.

אבל בכל הקשור לנתניהו, צריך להיות בעל זיכרון מוגבל מאוד כדי להיות מסוגל לתאר אותו כמי שמצטיין במנהיגות או בשיקול דעת. כדי להיות בעל שיקול דעת, צריך קודם כל להיות בעל דעת - כלומר, לדעת לאן אתה מתכנן להוביל את המדינה, ואז להנהיג אותה על-פי החזון שלך בזהירות ובאחריות. חצי העשור האחרון של שלטון נתניהו היו ההפך הגמור מזה.

מה שקורה בימים האחרונים זה שראש הממשלה מעדיף, כמו תמיד, לעשות את הדבר שהוא מצטיין בו - לעשות כמה שפחות. אחריות? איזה מנהיג משנה את המדיניות שלו חמש פעמים בשנה בהתאם למצב הסקרים וללחצים מבחוץ? שיקול דעת? האם המצב הבלתי-נסבל בדרום הארץ הוא לא, בין היתר, באחריות ראש הממשלה?

שתי הקדנציות האחרונות של נתניהו כראש ממשלה הן רצף של אי-עשייה, אי-החלטה והיגררות מוחלטת אחרי גורמים חיצוניים: פעם הוא נגרר אחרי ציפי לבני, פעם אחרי נפתלי בנט, פעם אחרי חמאס, פעם אחרי ממשל אובמה. כל חודשיים - כיוון חדש והצהרות חדשות, ריקות מתוכן.

האמת המרה היא שאיש בסביבתו של ראש הממשלה לא מסוגל היום לענות על שאלה פשוטה ובסיסית אחת: לאן מוביל נתניהו את מדינת ישראל?

בואו נתחיל מההתנתקות. נתניהו - בעד או נגד? האם הוא חושב שישראל הייתה צריכה להישאר בעזה או לא? איש לא יודע. לאורך כל השנה שקדמה להתנתקות נתניהו, שר בכיר בממשלה, הצביע בעד הנסיגה: הצביע בעד בממשלה, הצביע בעד בכנסת - ואז, שמונה ימים לפני שהתחיל הפינוי וכשברקע מרחפים סקרי דעת קהל שלא החמיאו לו, נזכר להתפטר, כשכבר לא הייתה שום משמעות לצעד שלו.

ב-2009, קצת אחרי מבצע "עופרת יצוקה" ורגע לפני הבחירות, לעג יו"ר האופוזיציה נתניהו לראש הממשלה אולמרט על הרפיסות שהפגין מול חמאס. "אני רוצה להגיד כאן ועכשיו: אנחנו לא נעצור את צה"ל. אנחנו נשלים את המלאכה", הכריז בסרטון יו-טיוב שפרסם. "אנחנו נמוטט את שלטון הטרור של החמאס. אנחנו נחזיר את הביטחון לתושבי אשקלון, אשדוד, שדרות ובאר שבע".

נתניהו ידע אז, כמו שהוא יודע היום, שהפלת שלטון חמאס רק תביא לכאוס עוד יותר גדול ולהגברת האלימות באזור, אבל למה לספר לבוחרים את האמת כשאתה יכול לפזר הבטחות ללא כיסוי? נתניהו נגרר אחרי הסקרים. את עמדתו האמיתית לגבי חמאס גילו אזרחי המדינה רק במהלך "עמוד ענן" ו"צוק איתן".

עוד הכריז נתניהו בימיו כיו"ר האופוזיציה כי שחרור מחבלים הוא "חובבנות מדינית" אשר "משקף חולשה ואובדן דרך". שלוש שנים לאחר מכן, ב-2011, שחרר במו-ידיו יותר מאלף אסירים פלסטינים תמורת גלעד שליט.

בשנה שעברה, נגרר נתניהו אחרי לבני, לפיד והאמריקאים למשא ומתן מדיני שלא האמין בו ולא רצה בו. לכל הצדדים היו ברור כבר מהרגע הראשון שנתניהו לא מוכן להיענות על התנאים המינימליים ביותר של אבו-מאזן הדרושים להקמת מדינה פלסטינית, אבל ראש הממשלה בחר למרוח את הזמן.

במהלך המו"מ דרשו האמריקאים מישראל לבצע מחוות של רצון טוב כלפי הפלסטינים. בפני ראש הממשלה עמדו שתי אפשרויות: להקפיא באופן זמני את הבנייה בשטחים או לשחרר מאות אסירים פלסטינים, חלקם עם דם על הידיים. בנט הפעיל לחצים ודרש שחרור אסירים במקום הקפאת בנייה. נתניהו,  כהרגלו, נגרר אחרי הימין הקיצוני במקום לקבל את ההחלטה האמיצה והנכונה.

אחר כך, כשאבו-מאזן הבין ששום דבר לא ייצא מהמו"מ הזה, הוא הקים ממשלת פיוס עם חמאס. נתניהו החליט לפוצץ את המגעים, כי הרי לא יעלה על הדעת לנהל הידברות עם חמאס. חודשיים לאחר מכן הוא מנהל בעצמו מגעים כאלה כדי לחתום עם ארגון הטרור מעזה על הפסקת אש. למעשה, בשלוש השנים האחרונות הוא כבר חתם עם חמאס על שני הסכמים - והשלישי בדרך. את אבו-מאזן, אגב, הוא ממשיך להחרים.

גם אל המבצע הנוכחי נגרר נתניהו רק כשדעת הקהל לא אפשרה לו יותר להתעלם מהירי על הדרום. הוא יצא למבצע הצבאי בלי תוכנית ובלי יעדים מוגדרים. לכן כשהונחה על השולחן ההצעה להפסקת אש, מיהר ראש הממשלה לקפוץ עליה. שוב אחרים מכריעים בשבילו מה טוב למדינת ישראל. אם הוא יורה על תקיפה קרקעית ברצועה בימים הקרובים, תהיה זו גם החלטה שאינה נגזרת מאיזה חזון ביטחוני ארוך טווח אלא ניסיון נוסף לרצות את המצביעים שלו. ומה יהיה מחר? איש לא יודע.

ישראל הפכה מאחת המדינות הדינמיות, האמיצות והמרשימות בעולם למי שנגררת תמיד אחרי התנאים שמכתיבים לה אחרים מבחוץ. כל מה שנתניהו יודע לעשות זה להגיב לשינויים שאחרים מובילים. הוא אף פעם לא יזם שום פעולה משמעותית בעצמו. לנתניהו אין תשובות. אין לו תוכנית, אין לו יעדים, אין לו מטרות. הכל נעשה תמיד לטווח הכי קצר שאפשר, והכל משתנה עם כיוון הרוח. חבל שאת המחיר על חוסר המנהיגות שלו נאלצים לשלם אזרחי ישראל.