נאחזים בתקציב


תלמיד במאחז בלתי-חוקי מקבל מממשלת נתניהו פי ארבעה מתלמיד ישראלי ממוצע. תושב במאחז בלתי-חוקי מקבל מהממשלה פי עשרה מאזרח ישראלי ממוצע ושומר חוק. נתוני הלמ"ס מוכיחים: הפשע משתלם - ואנחנו משלמים עליו

הכיתה של הילדים צפופה? המתנ"ס השכונתי מתפורר? אין כסף לגן משחקים? כנראה שאתם ישראלים שומרי חוק, כי בישראל מי שרוצה שהממשלה תשקיע בו צריך, כנראה, להפוך לפושע. ברחבי יהודה ושומרון קיימים היום יותר מ-100 מאחזים בלתי-חוקיים, שהממשלה עצמה הגדירה את קיומם פעם אחר פעם כהפרה חד-משמעית של החוק הישראלי. היא גם התחייבה לפנות אותם בהקדם.

באותו זמן ממש חושפים נתונים רשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי לא רק שעברייני המאחזים מצפצפים על החוק בגלוי ובגאווה - הם גם מקבלים על כך תגמול כספי שאתם יכולים רק לחלום עליו.

בואו ניקח לדוגמה את אביגיל, מאחז בלתי-חוקי טיפוסי באזור הר חברון ובו כ-100 תושבים. בעוד שלכם מספרים שאין כסף ויש גירעון ושחייבים לקצץ בחינוך, ברווחה ובבריאות - בהר חברון חיים במציאות כלכלית שונה לגמרי.

קחו נשימה עמוקה לפני שאתם קוראים את הנתונים הבאים:

- ההשקעה הממוצעת של ממשלת נתניהו באזרח ישראלי עומדת על 1,036 שקל בשנה. לעומת זאת, ההשקעה הממשלתית בתושב המאחז הבלתי-חוקי אביגיל - 10,760 שנה. כלומר, העבריינים מקבלים פי עשרה מאזרח ישראלי ממוצע ושומר חוק. איך הם בהשוואה ליישובים שבאמת זקוקים לתמיכה ממשלתית? תושב דימונה מקבל מהממשלה רק 2,845 שקל בשנה, תושב לוד - 2,154 ותושב נתיבות - 2,986. כלומר, שליש ממה שמקבלים עברייני המאחזים.

- ההשקעה השנתית הממוצעת של ממשלת נתניהו בתלמיד במערכת החינוך עומדת על 6,801 שקל בשנה. לעומת זאת, ההשקעה הממשלתית בתלמיד במאחז הבלתי-חוקי אביגיל היא 26,276 שקל בשנה. כלומר, מי שבוחר לחנך את הילדים שלו לחיי עבריינות נהנה ממערכת חינוך מתוקצבת פי ארבעה ממי שבוחר לכבד את החוק הישראלי.

עמותת מועצת יש"ע נוהגת לתרץ את סכומי העתק האלה בטענה שהעלות הגבוהה נובעת בעיקר מהצורך להסיע את התלמידים מרחקים ארוכים - אלא שהטענה הזאת לא מחזיקה מים. במועצה האזורית לכיש, שצמודה להר חברון ממערב ושגם בה נדרשות עלויות גבוהות של הסעת ילדים מיישובים מבודדים לבית-ספר אזורי, ההשקעה השנתית של הממשלה היא 13 אלף שקל לתלמיד בלבד.

- כל תושב אביגיל מקבל 951 שקל בשנה במסגרת מענקי איזון שמעבירה הממשלה. לשם השוואה, מענק האיזון שמקבל תושב ממוצע בעיירת פיתוח עומד על 616 שקל. זאת בזמן שעברייני אביגיל ממוקמים גבוה יותר בדירוג האשכולות הסוציו-אקונומיים. מענק האיזון הממוצע בישראל עומד על 303. כלומר, במאחז הבלתי-חוקי מענק האיזון גבוה פי שלושה.

איך נוצרה החלוקה המעוותת הזאת של משאבי המדינה? בראש ובראשונה, באמצעות הסחטנות הפוליטית האפקטיבית של הנהגת המתנחלים. במהלך השנים הצליחה הנהגת יש"ע להזרים מהקופה הציבורית מיליארדי שקלים על חשבון שאר אזרחי ישראל. כך קורה שבמדינה ללא מערכת תחבורה ציבורית מתפקדת, סוללים מאות קילומטרים של כבישים רק כדי להגיע ליישוב שנבנה בניגוד לחוק על פסגת גבעה מבודדת. כך קורה שבמדינה שמחסלת את הדיור הציבורי ומשליכה מאות משפחות עניות לרחוב, זוכים עבריינים לבתי-קבע נאים במימון ממשלתי מלא. כך קורה שבמדינה שכיתות הלימוד שלה סובלות מהזנחה ומצפיפות-יתר, נבנים מוסדות חינוך קטנים לשירותם הבלעדי של מאחזים בלתי-חוקיים זעירים בשומרון.

הכספים האלה זורמים באמצעות טכניקות שונות של הסוואה והתחמקות מפיקוח: העברות תקציביות תמוהות, מענקים מסתוריים, תקציבים בלתי-שקופים של הרשויות המקומיות וגופים חוץ-ממשלתיים שממומנים בכספי ציבור.

קחו, למשל, את "מענק ההתיישבות הצעירה". נשמע טוב, לא? מדובר בסכום של עשרות מיליוני שקלים שהאוצר מעביר מדי שנה בוועדת הכספים בלי לספק יותר מדי הסברים. לאן מגיע המענק המסתורי הזה? למשפחות צעירות בקריית שמונה שלא מצליחות לרכוש דירה ראשונה? לסטודנטים בבאר שבע שלא עומדים בתשלום שכר הדירה? אז זהו שלא. זהו בסך הכל שם מכובס למענק שמיועד כל-כולו למאחזים הבלתי-חוקיים. השנה הוא עמד על 66 מיליון שקל.

אבל חוץ מהדילים הפוליטיים שסוגרת הנהגת המתנחלים מאחורי גבו של הציבור הישראלי, חשוב לציין גם כי מאחזים בלתי-חוקיים הם פשוט דבר יקר מאוד. מדובר בצורת התיישבות שלא רק מפרה את החוק הישראלי אלא גם את כל חוקי ההיגיון. אחרי הכל, המאחזים הלא חוקיים הם נקודות התיישבות זעירות המוקמות באזורים המסוכנים ביותר ביהודה ושומרון, בלב אוכלוסייה פלסטינית. מאוד יקר לתחזק יישוב שאין לו שום היגיון כלכלי, שום מרכזי תעסוקה משלו, שום קשר ליישובים השכנים ושנמצא במרחק רב מיישובים ישראליים אחרים.

לא רק שהמדינה לא מפנה את המאחזים הבלתי-חוקיים, כפי שהיא עצמה החליטה, אלא שהיא סוללת אליהם כבישים, מציבה חיילים כדי לשמור עליהם ומקימה להם מוסדות חינוך איכותיים עם כיתות קטנות ומרווחות ומרכזים קהילתיים מתוקצבים. את צורת החיים הבזבזנית הזאת הממשלה לא הייתה מאשרת לאזרחים בשום מקום אחר בארץ.