פשע ממומן


מתי בפעם האחרונה מימנתם פשע? מסתבר שכבר שנים, מדי חודש, זה בדיוק מה שאתם עושים - אפילו אם אין לכם מושג. תחקיר "מולד" שפורסם הערב בחדשות 10 חושף כיצד מעבירה המדינה כבר שנים מאות מיליונים של כספי ציבור היישר לכיסם של עברייני המאחזים הבלתי-חוקיים

עבור רוב הישראלים המאחזים הבלתי-חוקיים בשטחים הם תופעה רחוקה, דמיונית כמעט, שמתרחשת על גבעות נידחות מעבר לקו הירוק - המקום ההוא שמדי פעם שומעים עליו בתקשורת כשיוצאת משם עוד פעולת "תג מחיר". היחס הזה נובע מכך שרוב הציבור - וגם רוב חברי הכנסת - לא מודעים לכך שאת המאחזים האלה מממנים אנחנו, אזרחי ישראל.

התחקיר שלפניכם הוא ניסיון ראשון מסוגו להעריך כמה כסף מזרימה המדינה בחשאי למאחזים - בניגוד להחלטות הממשלה, בניגוד להוראות היועץ המשפטי ובניגוד להיגיון הבסיסי ביותר של מדינת חוק. מדובר בשאלה שמתעלה מעל המחלוקת הפוליטית לגבי מפעל ההתנחלויות, והיא: האם הציבור הישראלי צריך לממן עבריינים שמפרים את חוקי מדינת ישראל באופן מוצהר, גאה וגלוי?

בדו"ח שכתבה עו"ד טליה ששון על תופעת המאחזים נקבע חד-משמעית כי "דרך הקמת המאחזים מצביעה על מעורבות עמוקה של המתנחלים ושל המועצות האזוריות ביהודה ושומרון בהקמת המאחזים הבלתי-מורשים, אך לא פחות מהם, מצביעה דרך הקמת המאחזים על מעורבות עמוקה של משרדי הממשלה... בין 2000 ל-2004 שילם משרד הבינוי והשיכון עבור מאחזים בלתי-מורשים סכום של 71,800,000 שקל... נחזה מתוך תכניות העבודה כי המשרד תקצב מאחזים בסכומים גבוהים מאלה בהרבה".

כמה כספי ציבור מושקעים במאחזים? זה בדיוק מה שיצאנו לבדוק.

מאז שעקרונות דו"ח ששון אומצו על-ידי ממשלת ישראל ב-2005 לא חל שינוי במדיניות הממשלה כלפי המאחזים - והזרמת סכומי העתק נמשכת באין מפריע. כך קורה שבמדינה ללא מערכת תחבורה ציבורית מתפקדת, סוללים מאות קילומטרים של כבישים רק כדי להגיע ליישוב שנבנה בניגוד לחוק על פסגת גבעה מבודדת; כך קורה שבמדינה שמחסלת את הדיור הציבורי ומשליכה מאות משפחות עניות לרחוב, זוכים עבריינים לבתי-קבע נאים במימון ממשלתי מלא; כך קורה שבמדינה שכיתות הלימוד שלה סובלות מהזנחה ומצפיפות-יתר, נבנים מוסדות חינוך קטנים לשירותם הבלעדי של מאחזים בלתי-חוקיים זעירים בשומרון.

השיטה: איך מסתירים מכם את מה שעושים עם הכסף שלכם

המאחזים חייבים את הכסף שלכם כדי להתקיים. המיקום שלהם כל-כך מופרך, ההגנה עליהם כל-כך יקרה, הכבישים שצריך לסלול אליהם כל-כך ארוכים ומפותלים שהם לא היו שורדים אפילו שבוע בלי כספי הציבור הישראלי. לכן רוב מרכיבי המאחז הבלתי-חוקי נשענים באופן מלא על כספי ציבור, שמוזרמים אליו במגוון דרכים חשאיות.

באופן כללי, הממשלה והרשויות המקומיות עושות כל שביכולתן כדי להסתיר את הזרמת התקציבים למאחזים הבלתי-חוקיים. העברת הכספים אינה מרוכזת בכמה סעיפי תקציב שניתנים למעקב פשוט, אלא מפוזרת בין סבך של גופים ממשלתיים וממשלתיים-למחצה, דוגמת משרד השיכון, משרד החקלאות, משרד הביטחון, מועצות מקומיות, עמותות פרטיות, החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית העולמית ועוד רבים אחרים.

התקצוב מתבצע באמצעות טכניקות שונות של הסוואה והתחמקות מפיקוח: העברות תקציביות תמוהות, מענקים מסתוריים, תקציבים בלתי-שקופים של הרשויות המקומיות וגופים חוץ-ממשלתיים שממומנים בכספי ציבור.

התמיכה שלה זוכים העבריינים מצד גופים ממשלתיים מתחילה כבר מרגע הקמת המאחז. זמן קצר אחרי הפלישה זוכים המקימים לסיוע צמוד מצד החטיבה להתיישבות, שדואגת לשינוע ולהצבה של מבני מגורים זמניים וכן להכשרת השטח ולהפיכתו ראוי ליישוב. כידוע, למרות שהחטיבה ממומנת אך ורק בכספי ציבור, מסרבים העומדים בראשה - ולצדם הח"כים המקורבים אליהם בכנסת - לחשוף את התקציב או את תוכניות העבודה הרשמיות שלה.

גם הרשויות המקומיות שבתחומן קיימים מאחזים משקיעות מאמצים רבים במטרה לטשטש כל קשר למימונם, שנוגד באופן מפורש את הוראות היועץ המשפטי לממשלה. לכן במצב הנוכחי אין כל דרך לברר באופן מדויק כמה מוציאה המדינה על המאחזים.

מאחר ששיטת העברת הכספים נועדה מלכתחילה להבטיח היעדר שקיפות, אנחנו החלטנו לתקוף את הבעיה מזווית אחרת: במקום לאתר את סעיפי התקציב הנסתרים, בחרנו מאחז טיפוסי, בעל גודל ממוצע, ואז תיעדנו וניתחנו את מכלול רכיביו השונים. לאחר מכן הצמדנו אומדן עלות לכל אחד מהרכיבים הממומנים על-ידי הציבור הישראלי. כלומר, בנינו את ההערכה הכספית "מלמטה למעלה" - על בסיס מה שקיים בשטח ולא על בסיס מה שתקציב המדינה וההעברות החוץ-תקציביות משתדלים כל-כך להסתיר.

המידע המוצג לפניכם נאסף במשך חודשים באמצעות סיורים במקום, שיחות עם תושבי המאחז, שימוש במקורות בתוך המערכת הממשלתית והמערכת הביטחונית וכן בירור עם ספקים פרטיים שונים שעובדים שנים ארוכות עם החטיבה להתיישבות ועם המועצות המקומיות בשטחים.

אביגיל: אומדן עלות של מאחז טיפוסי

המאחז הבלתי-חוקי אביגיל נמצא בשטח השיפוט של המועצה האזורית הר חברון, לא רחוק מההתנחלויות מעון וסוסיא. הוא הוקם במרחק של כ-2 ק"מ ממעון בסוף 2001, ואוכלס ערב ראש השנה 2002.

היישוב לא עונה על אף אחד מהתנאים המגדירים יישוב חוקי לפי הדין הפנימי ביהודה ושומרון: ההחלטה על הקמתו לא התקבלה מעולם על-ידי הדרג המדיני המוסמך; טיב הזכויות בקרקע אינו מאפשר הקמה של יישוב - חלקו על אדמות מדינה, חלקו על אדמות פלסטיניות פרטיות; אין בנמצא כל תוכנית בעלת סטטוס תכנוני רשמי לבנייה במקום; המאחז נמצא מחוץ לתחום השיפוט של ההתנחלות מעון, ומעולם לא נקבע לו תחום שיפוט עצמאי על-ידי מפקד האזור, כנדרש. חשוב לציין שניתן לקבוע אי-חוקיות של מאחז אפילו אם רק אחד מארבעת הקריטריונים שלעיל חסר, ואילו במקרה של אביגיל - המאחז נכשל בכל אחד מארבעת סעיפי המבחן החוקי.

מכיוון שלאביגיל אין סמל יישוב, אף גורם רשמי לא מבצע רישום מדויק של מספר התושבים החיים במקום. לפי הערכה שביצענו, מדובר בכ-100 תושבים ובהם 25 ילדים. זוהי, ככל הנראה, הערכת חסר, מה שאומר שעלות המאחז למשלם המסים גבוהה אף יותר.

את כספי הציבור המושקעים במאחז בלתי-חוקי ניתן לחלק לשתי קטגוריות: העלות החד-פעמית של הקמת המאחז וההשקעה הממשלתית השוטפת בתשתיות ובשירותים אזרחיים. שתי קטגוריות אלה ממומנות מהשקל הראשון באמצעות כספי הציבור.

וכך, בזמן שרוב אזרחי ישראל מתמודדים עם מחירי דירות בלתי-אפשריים ועם משכנתאות מכבידות, תושבי אביגיל לא שילמו כמעט כלום על הקרקע שעליה הם מתגוררים או על בניית הבית שבו הם חיים. את הקרקע מספקת המדינה לעבריינים על-ידי העלמת עין מהפלישה המתוכננת היטב; את הבית, מבני הציבור והתשתיות היא מעניקה להם באופן אקטיבי, מרגע הפלישה ואילך, מקופת המדינה.

עלות הקמת המאחז:

כל הנתונים הרשומים מטה מבוססים על ראיונות עם בעלי תפקידים בכירים בעיריות גדולות בארץ, על הצלבת מידע מול שלושה קבלנים, על חוות דעת של מהנדס עיר ותיק ועל בירור אצל החברות המסחריות שעובדות עם החטיבה להתיישבות ועם המועצה המקומית. בסוגיות הצבאיות הסתייענו באומדן הכלכלי שסיפקו קצינים בכירים ששירתו בגזרה. חשוב לציין כי מדובר באומדן בלבד וכי בשל שיטות ההסתרה והטשטוש שבהן נוקטים הגופים המעורבים אין ביכולתנו לנקוב במספר מדויק.

הכנת התשתית הפיזית להקמת היישוב: פריצת דרך, עבודות עפר, הנחת תשתיות מים וביוב, הנחת משטחי בטון למבנים וכדומה > 14 מיליון שקל

• כביש גישה באורך 1,700 מטר > 2.55 מיליון שקל

• 30 מבנים יבילים משני סוגים - חציים בעלי שטח של כ-48 מ"ר וחציים בעלי שטח של מעל 70 מ"ר > 6 מיליון שקל

• מבנה אבן המשמש כבית כנסת > מיליון וחצי שקל

• גן ילדים > מיליון וחצי שקל

• מקווה > מיליון שקל

• 7 מכולות ברזל באורך 12 מטר > 490 אלף שקל

• גנרטור > 400 אלף שקל

• כ-50 עמודי חשמל עם פנסים > 300 אלף שקל

• שער חשמלי בכניסה למאחז > 50 אלף שקל

• גן שעשועים > 200 אלף שקל

• תחנת אוטובוס > 8,000 שקל

סה"כ: כ-28 מיליון שקל

הוצאות שוטפות:

• עלות שכר שנתית של הרבש"ץ (רכז ביטחון שוטף צבאי, אחד מתושבי המאחז שאמון על מערך האבטחה) > 120 אלף שקל

• ג'יפ לנדרובר ממוגן של הרבש"ץ > 400 אלף שקל

• המדינה משקיעה 26,276 שקל בשנה בכל תלמיד במועצה האזורית הר חברון. לשם השוואה, הסכום שמשקיעה הממשלה בכל תלמיד בירושלים עומד על 3,300 שקל בלבד. במועצה האזורית לכיש, שצמודה להר חברון ממערב וגם בה נדרשות עלויות גבוהות של הסעת ילדים מיישובים מבודדים לבית-ספר אזורי, ההשקעה השנתית היא רק 13 אלף שקל. הממוצע הארצי עומד על 8,500 שקל לתלמיד. לפיכך, ההשקעה הממשלתית בתלמיד בהר חברון גדולה פי שלושה מההשקעה בתלמיד ישראלי ממוצע. באביגיל יש כ-25 ילדים במערכת החינוך > 656,900 שקל

• המועצה האזורית הר חברון היא המועצה שזוכה להשקעה הממשלתית השלישית בגובהה מכל המועצות האזוריות בארץ - 8,790 שקל לתושב מדי שנה. זהו סכום הגדול פי ארבעה מסכום ההשקעה לתושב ממוצע בישראל. במאחז מתגוררים כ-100 תושבים > 878,900 שקל

• כל תושב אביגיל מקבל, בדומה לשאר תושבי ההתנחלויות והמאחזים, 951 שקל בשנה בממוצע במסגרת מענקי איזון. לשם השוואה, מענק האיזון שמקבל תושב ממוצע בעיירת פיתוח עומד על 616 שקל. זאת בזמן שתושבי ההתנחלויות ממוקמים גבוה יותר בדירוג האשכולות הסוציו-אקונומיים. מענק האיזון הממוצע לתושב עומד על 303 שקל > כלול בסעיף הקודם

• מזכיר יישוב במשרה חלקית > 60 אלף שקל

• כוח צבאי המגן על המאחז - 8 חיילים 24 שעות ביממה + 2 קרוואנים שבהם מיטות ומטבח > מיליון שקל בשנה

סה"כ: 3,115,800 שקל

סיכום


ההקמה של המאחז הבלתי-חוקי אביגיל עלתה למשלם המסים כ-28 מיליון שקל בהשקעה חד-פעמית. המימון השוטף של המאחז גובה כ-3.1 מיליון שקל נוספים מדי שנה. מאחר שקיימים כ-100 מאחזים בלתי-חוקיים ברחבי הגדה ומאחר שיש להם מבנה טיפוסי דומה, אפשר להעריך שעלוּת הקמתם עד כה עומדת על כ-3 מיליארד שקל. בנוסף, מדי שנה מוציאים אזרחי ישראל כ-310 מיליון שקל על האחזקה השוטפת של המאחזים ועל מימון תושביהם.

בדו"ח שכתבה עו"ד טליה ששון על תופעת המאחזים נמצא כי "דרך הקמת המאחזים מצביעה על מעורבות עמוקה של המתנחלים ושל המועצות האזוריות ביהודה ושומרון בהקמת המאחזים הבלתי-מורשים, אך לא פחות מהם, מצביעה דרך הקמת המאחזים על מעורבות עמוקה של משרדי הממשלה... בין 2000 ל-2004 שילם משרד הבינוי והשיכון עבור מאחזים בלתי-מורשים סכום של 71,800,000 שקל... נחזה מתוך תכניות העבודה כי המשרד תקצב מאחזים בסכומים גבוהים מאלה בהרבה".

מאז שעקרונות הדו"ח אומצו על-ידי ממשלת ישראל ב-2005 לא חל שינוי משמעותי במדיניות הממשלה כלפי המאחזים - והזרמת סכומי העתק נמשכת באין מפריע. בזמן שמספרים לכולנו כי חייבים לקצץ בשירותים החברתיים - בחינוך, ברווחה, בבריאות - ומסבירים לנו שאין ברירה ואין מנוס ואין כסף, נהנים עברייני המאחזים הבלתי-חוקיים מתמיכה ממשלתית נדיבה ושוטפת.

תרמית גני הילדים: איך מקבלים מימון ציבורי למוסד במאחז בלתי-חוקי?

בחלק ניכר מהמאחזים הבלתי-חוקיים הוקמו גני ילדים של משרד החינוך שמשרתים את ילדי המאחז. הם זוכים, כמובן, למימון ציבורי מלא ככל גן ילדים, למרות שהם פועלים במאחז בלתי-חוקי. איך מצב כזה מתאפשר? בקלות: גן הילדים נבנה בשטח המאחז הבלתי-חוקי, אבל אז נרשם במשרד החינוך כאילו הוא נמצא פיזית בהתנחלות הסמוכה. באביגיל, למשל, רשום גן הילדים (סמל מוסד במשרד החינוך: 417287) כאילו הוא נמצא בכלל בהתנחלות סוסיא.

דוגמאות נוספות? בבקשה:

1. גן הילדים של המאחז עמונה (רשום תחת ההתנחלות עפרה) - שני גנים: סמלי מוסד 221739, 418772

2. חרשה (רשום תחת טלמון) - שני גנים: סמלי מוסד 246421, 194308

3. קידה (רשום תחת שילה) - שני גנים: סמלי מוסד 451526, 372474

4. גבעת הראל (רשום תחת שילה) - סמל מוסד 197673

5. אש קודש (רשום תחת שילה) - סמל מוסד 418814