המפריט הלאומי


אורי יוגב הוא היועץ הכלכלי המקורב ביותר לבנימין נתניהו. יאיר לפיד הוא שר אוצר שהבטיח לשנות. השבוע צפוי אביר הפוליטיקה החדשה למנות את פקיד האוצר הכי אנטי-חברתי של העשור האחרון למנהל של כל החברות הממשלתיות בישראל

ישראל מחזיקה בשני תארים מפוקפקים במיוחד: המדינה בעלת שיעור האי-שוויון הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות והמדינה בעלת ההוצאה התקציבית הקטנה ביותר על שירותים חברתיים מבין מדינות ה-OECD. אל התחתית של שתי הטבלאות האלה לא הגענו במקרה. הישגים אלה הם פועל יוצא של עשור שלם שבמהלכו הוביל בנימין נתניהו - תחילה כשר אוצר ולאחר מכן כראש ממשלה - מאמץ היסטורי שנועד לצמצם למינימום את ההשקעה בשירותים חברתיים בישראל.

צעד אחר צעד הסירה המדינה את אחריותה מעל עוד ועוד תחומים חשובים בחיינו - דיור, בריאות, חינוך, פנסיה - והעבירה את השליטה בהם לידיים פרטיות, שכל עניינן בחיים הוא הגדלת שורת הרווח. ההוצאה הממוצעת ב-OECD על שירותים חברתיים עומדת על 48.7% מהתוצר, ואילו בישראל - על 44.3% בלבד. לפי נתוני בנק ישראל, בעשור האחרון נשחקו תקציבי השירותים החברתיים ב-7.3%. התוצאה: משק הבית הממוצע בישראל משלם 58.9% יותר מדי חודש על שירותים בסיסיים, כמו בריאות וחינוך, שבעבר היו באחריות המדינה.

נתניהו לא ניצח על התהליך של הפחתת המסים לעשירים וחיסול השירותיים החברתיים לבד. קבלן הביצוע שלו לאורך הדרך היה פקיד אוצר שאפתן בשם אורי יוגב - תחילה כממונה על אגף התקציבים באוצר, מאוחר יותר כיו"ר המועצה הלאומית לכלכלה ולבסוף כיועץ בלתי-פורמלי לנתניהו מ-2010 ועד היום. יוגב זכה לאורך השנים בתואר "האידאולוג הכלכלי של נתניהו".

להלן הצצה מייצגת להשקפת עולמו של יוגב, הנחשבת קיצונית מאוד אפילו במונחים של משרד האוצר:

- "צריך לשנות את דרך החשיבה בכל התחומים. להפריט את החינוך, את הבריאות, את בתי-הכלא, את המתנ"סים, את הטיפול הסוציאלי; בקיצור, כל מה שזז. המדינה לא צריכה להיות בעלים של שום דבר. כדי לשפר את מצבן של השכבות החלשות, המדינה צריכה למכור את השירותיים החברתיים. רק בעלים פרטיים רוצים ויודעים איך לייעל ולשפר את השירותים. המדינה לא רוצה ולא יודעת כיצד לעשות את זה" (יוגב בראיון ל"ארץ אחרת", 2006)

- "אחד ההישגים הגדולים של הממשלה הקודמת הוא ההחלטה להעביר את בניית בית הסוהר הבא ליזמים פרטיים. זה עומד להיות פרויקט הדגל שלנו. כולם יראו שזוהי הצלחה בלתי-רגילה, שהמדינה לא צריכה לבנות יותר בתי-סוהר. יש מספיק גורמים פרטיים - יזמים עסקיים - שמוכנים ויודעים איך לעשות את זה טוב יותר מהממשלה. היא תקנה את שירותי הכליאה מהבעלים של בית-הסוהר, שנבנה מהכספים של היזם ולא מהתקציב השוטף של הממשלה" (יוגב בראיון ל"ארץ אחרת", 2006 ;אחרי שלוש שנים ביטל בג"צ את המהלך בטענה שהפעלת בית סוהר בידי זכיין פרטי למטרות רווח פירושה פגיעה בלתי מידתית בכבודם וברווחתם של האסירים)

- "הצלחנו לנצל את תקופת המיתון כדי לשנות את כללי המשחק. ההישג הכי גדול שלי במשרד האוצר הוא קידום המהפכה הדרמטית מכולן - שבירת העבודה המאורגנת בישראל" (יוגב בראיון ל"הארץ", 2004)

- "צריך לסגור את המשרד להגנת הסביבה. יש בארץ יותר מדי רגולטורים שנלחמים זה בזה. המקום שבו התבלבלנו יותר מכל המקומות נוגע לאיכות הסביבה. איכות הסביבה מכפילה היום את עלויות הבנייה של תשתיות ובנייה למגורים. מה יקרה אם נפגע בנחל שאף אחד לא יבקר בו. צריך לדאוג לעצמנו לפני הסביבה" (יוגב בפאנל כלכלי, 2013)

עוד התגאה יוגב ב-2006 כי "התוכנית הכלכלית של נתניהו הצליחה להוריד את ישראל להשקעה של פחות מ-50% מהתקציב בשירותים ציבוריים. אם לא יפסיקו את התהליך כל מיני 'חברתיים', נרד עד 2010, ואולי עוד קודם, לרמה המקובלת בארצות-הברית - 38%". והנה, חמש שנים בלבד לאחר שאמר את הדברים האלה יצאו מאות אלפי ישראלים לרחובות כדי למחות, בין היתר, על המדיניות האנטי-חברתית של נתניהו ויוגב. אמרה זאת בעצמה במהלך הדיון הראשון של ועדת טרכטנברג המשנה לנגיד בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג: "זה מה שעומד מאחורי המחאה: גם מקבלים שירותים נחותים יותר, פחות שירותים, משלמים עליהם יותר, וגם משתכרים שכר נטו יותר נמוך. מבחינת ההוצאה הציבורית האזרחית, אנחנו משמעותית נמוכים יותר מהמדינות הסבירות באירופה".

בקיצור, אם חיפשתם את הביטוי המושלם לאידאולוגיה ולשיטות הפעולה של הפוליטיקה הישנה - אורי יוגב הוא האיש.

לאורך כל הקריירה שלו דילג יוגב בין תפקידי מפתח כלכליים במנגנון הממשלתי - שעל חיסולו שקד ללא הרף - לבין תפקידים בכירים, מרוּפדי-דולרים, במגזר העסקי. כך, למשל, עבד בצמוד למיליארדר האוסטרלי ג'ון גנדל, ביצע עבורו עסקאות שונות ואף הקים איתו את חברת המים Whitewater, והמתין בכיליון עיניים ליום שבו יוכל להשתלט, כבעלים של חברה פרטית, על שירותי המים הציבוריים של ישראל. "הפרטת משק המים היא תהליך בלתי-נמנע", אמר לפני כמה שנים והוסיף: "זה טבעי שטייקונים ישתלטו על הענף. זה דינו של עולם". מאוחר יותר נשלח על-ידי נתניהו לכהן כיו"ר רכבת ישראל על-מנת להאיץ את תהליך הפרטתה. אגב, פעילותו העסקית עד כה לא הייתה - איך ננסח זאת בעדינות? - מן המרשימות במשק הישראלי.

והנה, בימים אלה עומד להסתיים תהליך מינויו של מנהלת רשות החברות הממשלתיות. זהו אגף רב-עוצמה במשרד האוצר שחולש על ניהולן של 98 חברות ועמותות ממשלתיות ועל העסקתם של עשרות אלפי עובדים. בין היתר, אחראי האגף על ההפרטה של שירותים ממשלתיים.

המועמד המוביל לתפקיד האחראי על החברות הממשלתיות הוא לא אחר מאשר יוגב, שכזכור, לא מאמין שהחברות האלה צריכות להיות קיימות בכלל. מי שמקדם במרץ את מועמדותו של יוגב - הפקיד הכלכלי בעל תפיסת העולם הישנה ביותר בסביבה - הוא שר האוצר, יאיר לפיד. הוא עושה זאת, בין היתר, כדי להכשיר את מינויו של מקורבו, אורי שני, ליו"ר חברה ממשלתית חדשה לדיור.

לא זאת בלבד שלפיד, שהבטיח סדר עדיפיות לאומי חדש, פשוט לקח את התקציב של נתניהו מ-2012 והעתיק אותו סעיף אחר סעיף; עכשיו הוא מבקש גם להעתיק את הצוות הכלכלי שהקיף את נתניהו במשך שנים. אגב, את הצעד הביביסטי הזה עושה לפיד, למרות שכמה מבכירי מפלגתו הם מתנגדים חריפים ועקביים למדיניות ההפרטה - כך, למשל, שר הרווחה, מאיר כהן.

בתפקידו החדש יוכל יוגב להגשים, בסיועו האדיב של לפיד, כמה פנטזיות ארוכות שנים. כך, לדוגמה, יהיה האחראי הישיר על גורלם של שירותי הדואר, המים (שאותם הוא מתכנן כבר שנים להפריט), הדיור הציבורי, קרנות ההשתלמות (שאותן, במיוחד את אלה של המורים, הוא רוצה לחסל), איכות הסביבה (נושא מיותר לחלוטין בעיניו), שירותי השיקום, שירותי התעסוקה (שאותם ניסה להפריט לגמרי באמצעות תוכנית ויסקונסין), החשמל, המתנ"סים (שגם אותם הוא מתכנן להוציא מידי הציבור) ועוד ועוד.

אין ספק שחלק מהחברות הללו דורשות טיפול יסודי, אלא שאדם כמו יוגב יעדיף פשוט לחסל אותן אחת-אחת ואז למסור את נכסי המדינה והציבור, כמיטב המסורת, לידי טייקונים בשוק הפרטי. בקיצור, ממש כמו לפיד, גם אורי יוגב בא לשנות - אבל ספק רב אם זהו השינוי שהצטייר במוחם של מצביעי "יש עתיד" לפני חצי שנה, כשעשו את דרכם לקלפיות.